הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר הנשים הבוחרות להרות בגיל מאוחר. מגמה זו נובעת ממגוון סיבות, כולל שינויים חברתיים וכלכליים, השגת השכלה גבוהה, והעדפת קריירה לפני הקמת משפחה.
נח הוא בעל השיא ללא מתחרים בהולדה בגיל מתקדם, בניו נולדו כשהיה בן חמש מאות שנה! שם, בנו, לא חיכה כל כך הרבה שנים והוליד את ארפכשד בהיותו "רק" בן מאה, והבאים בשושלת היו זריזים הרבה יותר, גילם בזמן הולדת בנם בכורם היה, לפי הסדר, 29, 30, 32, 34, 30, ו-35, עד שתרח התמהמה שוב והוליד את אברם בגיל שבעים. לאברהם מיוחסת הולדת ישמעאל בגיל 86 ויצחק בגיל מאה, יצחק הוליד את תאומיו בגיל ששים. את גילה של שרה אנו לומדים מהפסוק "ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו, הלבן מאה שנה יולד אם שרה הבת תשעים שנה תלד"? (בראשית, י"ז, י"ז). חלקו של ספר "בראשית" העוסק בסיפורי האבות הוא די ריאליסטי, ולכן מוזר הדבר שההתייחסות לגילה המופלג של שרה בעת לידתה היא מינורית – ההדגשה היא על כך ששרה עברה את גיל הפריון, אבל הזקנה מיוחסת בעיקר לאברהם, כדבריה, "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" (שם, י"יח י"ב), וגם, "כי ילדתי בן לזקוניו" (שם, כ"א, ב').
גילה המופלג של שרה בעת הלידה אינה תופעה חד פעמית, אמו של משה, יוכבד, הפליגה והתעברה כשהיא בת 130 שנה. תיאור גילה וחשבון הזמן מובא בפירושו של רש"י, לפי המסורת ודרשת הכתובים, יוכבד נולדה לאחר הירידה למצרים "לידתה במצרים ואין הורתה במצרים" (סוטה י"ב ע"א). לפיכך, כיוון שהשעבוד במצרים נמשך 210 שנים, ומשה ביציאת מצרים בן שמונים שנה, מכאן, שיוכבד בת מאה ושלושים שנה בעת לידתו, ובפירושו רמז רש"י שמה שאירע לשרה אמנו, אירע גם ליוכבד "…ואף היא נהפכה להיות נערה ובת ק"ל הייתה…"(שמות ב' א'). הרמב"ן התקשה על דברי רש"י, מדוע לא הזכיר הכתוב פרט חשוב כל כך שיוכבד ילדה את משב בגיל 130 שנה, לרמב"ן תשובה יסודית בשאלת פרסום הנס, יש להבדיל בין ניסים נסתרים אותם אין הכתוב חושף לבין ניסים גלויים, שרה שלא הרתה מעולם וחצתה מזמן את גיל הפוריות, לפי עדות הכתוב "אחרי בלותי היתה לי עדנה", שיבתה לנעוריה הוא פלא ואותו פרסם הכתוב, יוכבד לעומתה לא נאמר לגביה שבלתה ושבה לנעוריה, אם כך היה זה בגדר נס נסתר ואותו אין מפרסם הכתוב. (בראשית מ"ו נ"ט),
לאחר גיל 45 פוחתים סיכוייה של אישה להתעבר מביציותיה שלה, ולכן לרוב יושג הריון באמצעות תרומת ביצית מתורמת או מביציות שהקפיאה האישה עצמה בצעירותה. כמו כן, ככל שעולה גיל האם כך עולה הקושי לשמר הריון ועולה רמת הסיכון לאם ולעובר במהלך ההיריון והלידה.
הטכנולוגיות הרפואיות המודרניות מאפשרות לידה בגיל מבוגר יחסית, טיפולי הפוריות למיניהם, תרומת ביצית וכיו"ב, מאפשרות למעשה לידה גם בגיל מופלג יחסית אלא שטיפולים אלו הוכחו ככרוכים בסיכונים משמעותיים לבריאות האישה. הריון בגיל מתקדם כרוך בסיכון גבוה יותר, סיבוכי ההיריון שכיחים יותר, נשים מבוגרות נמצאות בסיכון יתר להפלה, היפרדות השליה שכיחה, הסיכוי ללידה מוקדמת גדל, הסבירות לעוברים בעלי מום כרומוסומלי גדלה. מחקרים הורו כי לטיפולי הפוריות השונים השלכות משמעותיות על תחלואת האישה. גדולי הפוסקים דנו בשאלה האם אישה שכבר ילדה בנים ובנות, ומתקשה לשוב ולהרות מותר לעבור טיפולי פוריות, לדעת הרב משה פינשטיין הדבר אסור, לדבריו, אישה ברוכת בנים, שעברה את גיל הארבעים, נייעץ לה שאין לה לפנות לרופא לקבל טיפול, כאשר יש בה סיכון מסוים למחלות (שו"ת אגרות משה אבה"ע ח"ד סי' ע"ג אות ג') ואילו לדעת הרב אלישיב מותר לה להסתכן, ובתנאי שאין מדובר בסכנת נפשות (עיין שיעורי תורה לרופאים, הרב יצחק זילברשטיין, ח"ד סי' ר"כ עמ' 48-50). שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים האם מותר לאישה למנוע היריון בגילאים בהם הסיכון גדל וגובר הסיכוי לסיבוכים בהיריון, החתם סופר כתב שאין להכניסה בסכנה כדי ליישב את העולם, מצוות 'לשבת יצרה', ואין לסמוך על רחמי שמים כשהסכנה ברורה על פי הרופאים, שכן הכלל "מן השמים ירחמו" נאמר דווקא כשמדובר בסכנות במסגרת גדרי הטבע, אבל כאשר הסכנה היא מחמת סיבה מקרית, ואין הטבע מחייב אותה, אין ההליכה בדרך הטבע שומרת מן הסכנה (שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א, כ'). הרב זילברשטיין כותב שנראה להתיר, אך עליה להתייעץ עם רב. ד"ר חנה קטן דנה במאמר מדעי מקיף את הסיבוכים והסיכונים הכרוכים בלידה בגיל מבוגר, מן המאמר עולות מסקנות בעלות השלכות הלכתיות משמעותיות הן בשאלת השימוש בטיפולי פוריות, והן לשאלת מניעת הריון (עיין 'אסיא' ח"ו חוברות נ"ז- נ"ח, כסליו תשנ"ז).
