הדברים שקורים כשמזדקנים

תוחלת החיים בישראל היא בממוצע אחת הגבוהות בין מדינות ה-OECD. הגיל הרביעי, המתייחס לאנשים בגילאים 85-120 שנים, הופך למציאות. בגילאים אלה, המבוגרים יכולים להיות במצבים שונים – מעצמאיים לחלוטין ועד סיעודיים ותשושים.

הפרשה פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו ובדאגת אברהם, בעלה, ללוויה, להספד ולקבורה (בראשית כ"ג א'). גילה המופלג, יחסית למושגי זמננו, אינו חריג לאותם זמנים. למרות גילם המופלג של החיים אז, התורה לא קשרה לאותן דמויות זיקנה. אברהם ושרה הם הראשונים במקרא שתוארו כזקנים "ואברהם ושרה זקנים באים בימים…" (שם, י"ח י"א). האבן עזרא הבחין בשלבי הזקנה השונים, "באים בימים", הגיעו לימים רבים", "ואברהם זקן", הגיע לגיל זקנה, מה שאין כן "בא בימים" שהוא עוד יותר מסתם זקנה" (שם, י"ח, י"א), כלומר, זקנה מופלגת. עבור חז"ל "זקן" מהווה מלה נרדפת ל-"חכם" כמשתמע מן הגמרא בביאור הפסוק "מפני שיבה תקום". "יכול אפילו מפני זקן אשמאי? תלמוד לומר, זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר, 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'…" (קידושין לב ע"ב וברש"י שם). ומדוע זקן חכם יותר, עד כדי כך שבעלי המדרש מצאו נוטריקון, "זק"ן", "זה קנה חכמה"? בעל' תורה תמימה' מסביר את זה "משום דסתם זקן מאסף חכמה על ידי ניסיונות רבים בקורות ימי חייו…" (ויקרא י"ט, רמ"א).

יש והזיקנה מביאה אתה פגעים רבים, עד שזקנים מתקשים לחיות. חז"ל הכירו בשינוי הבלתי הפיך העובר על המוח כתוצאה ממותם של תאי מוח. יש שהירידה בכושר האינטלקטואלי והמנטלי חמורה עד כדי איבודו, ויש שהיא זמנית או פגיעה בדרגה פחותה. הירידה באינטלקט משפיעה בלא ספק על התפיסה, הזכירה, ההבנה והריכוז, וכמובן גם על כושר השיפוט.

גם דימויו העצמי של הקשיש נפגע עקב השינויים העוברים עליו, "ימי הרעה" – אלו ימי הזקנה" (שבת קנ"א ע"א). מזווית הראייה של הזקן עצמו, אין ספק שגורלו טראגי. אולם, החובה לכבד את הזקן באה להקל על תחושתו הקשה. לכבד אין משמעותו לציית בעיניים עצומות, אלא לשמוע בכובד ראש למה שאומר הזקן, ובעיקר להוקיר אותו על תרומתו בעבר. גם אם הכוחות הקוגניטיביים של הזקן נחלשו, מגיע לו כבוד, כפי שדרשו חז"ל: "הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון" (ברכות ח' ע"ב).

לצד החולי, עלולה הזקנה להביא לידי שיטיון, או בשמו הרווח "דמנציה". היא עשויה להתבטא בירידה בזיכרון, בבלבול, בירידה הדרגתית ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות וביכולת לתקשר עם הסביבה.

ישנן הלכות הקשורות בשינויים הפיסיולוגיים החלים עם ההזדקנות, כגון אכילת מצה בליל הסדר שמותר אף להשרותה במים לזקן שקשה עליו הלעיסה (מ"ב תס"א סקי"ח), שחיטה שנאסרת למי שידיו רוטטות מחמת החולשה (דרכי תשובה יו"ד, א' ס"ק נ"ה), וכן מילה שאסורה למי שידיו מרטטות או שכהו עיניו מראות (ספר הברית סי' רס"ד סקל"ב). גם לירידה הקוגניטיבית השלכות. הרב שלמה אבינר טוען במאמרו כי המודל התלמודי אינו זהה למודל הפסיכיאטרי הקיים היום, ועל כן מציע לדחוק ככל האפשר את גבולות השיטיון כדי להותיר את הזקן חלק מן החברה לעניין קיום המצוות. דבריו מסתמכים בין היתר על הרמב"ם המבחין בין "הפתאים  ביותר", כאלו המוגדרים כשוטים לכל דבר, לבין הפתי שאין להכלילו בגדר זה "שאינו מטורף לגמרי בשום דבר…" (הל' עדות פ"ט ה"י). אף ביחס לאלו המוגדרים "פתאים ביותר" כתב "ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שאי אפשר לכוון הדעת בכתב" (רמב"ם שם), כלומר, שאין גדרים אלו חתוכים וברורים ('אסיא' כרך שישי, תשמ"ט עמ' 121-131).

בעת הידרדרות מנטאלית, הופכת לפעמים מצוות כיבוד אם ואם לקשה מנשוא, התלמוד מתאר תיאור קיצוני של מערכת יחסים בעייתית מאוד בין הורים לילדים: "…היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים שציווהו על כך" (יו"ד ר"מ, ג'), משמע, גם במצב כל כך קיצוני לפי ההלכה קיימת מצוות כיבוד אב ואם.

מעשה אחר מובא בתלמוד: "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקנה (לרב אסי הייתה אם זקנה) אמרה ליה, בעינא תכשיטין, עבד לה (עשה לי תכשיטים ועשה כרצונה). בעינא גברא, נייעין לך (מצא לי גבר נאה כמותך) בעינא גברא דשפיר כותך (מצא לי גבר טוב כמותך), שבקה ואזל לארעא דישראל… (עזבה ועלה לארץ ישראל)" (קידושין ל"א ע"ב). ממעשה זה הסיק הרמב"ם: "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם" (הל' ממרים פ"ו ה"י). הראב"ד השיג על דבריו: "…אמר אברהם אין זו הוראה נכונה אם הוא ילך ויניח לו למי יצווה לשמרו" (שם), אם יעזוב הבן מקשה הראב"ד מי יטפל בהורים?! למעשה ניתן למנות מי שיטפל וידאג להורים כשהבן איננו מסוגל עוד.

(חיי שרה תשפ"ג)