הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)רשימה זו נכתבת בעקבות התפטרותה של הפצ"רית, לאחר שהודתה בהדלפתו של הסרטון הערוך משדה תימן. קולות מסוימים הקלו ראש במעשה שלה; היו (בעיתון הארץ) אף ששיבחו אותה על כך שפעלה נגד שורת הדין כדי לחשוף את האמת. אבל לא. מה שעשתה הפצ"רית הוא פשע חמור מאד. כי הפצ"רית עברה כאן על השחיתות החמורה מכל – השחיתות המשפטית.
שני סוגים של שחיתות מערכתית יש בעולם. הראשונה היא השחיתות השלטונית. זו השחיתות של בעלי השררה והכוח –שרים ומנהלים, מלכים ורבנים, מפקדים ופקידים. הם מתפתים להשתמש בכוח שנמסר להם מידי הציבור כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם או של מקורביהם. לצערנו, אנו שומעים על לא מעט כאלה. תפקיד המשטרה ומערכת המשפט הוא לרדוף אותם.
השחיתות השלטונית היא חמורה, אבל לפחות היא גם ידועה. יש חשדנות טבעית כלפי האוחזים בעמדות הכוח. כבר התורה הכירה בכך, כשבפרשת המלך הגבילה מאד את כוחו "לבלתי רום לבבו מעל אחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל" (דברים יז, כ). גם כאשר העם ביקש משמואל מלך, עוד לפני שידע מיהו, הוא הזהיר אותם שהמלך ינצל אותם ויקח את ילדיהם לשירותו הפרטי. גם כיום, כל מועמד לתפקיד בכיר כלשהו צריך לעבור ועדת מינויים, וכמובן יש את התקשורת והציבור הרחב שבודקים את ההיסטוריה שלו, את ההתבטאויות שלו ואת ההתנהלות שלו בעת מילוי תפקידו. כולנו מודעים לפיתויים הרבים שיש בתפקידי הכוח ורובנו המוחלט מסכים ששימוש לא ראוי בכוח הוא דבר פסול ומגונה.
אבל יש שחיתות אחרת, חמורה מכך. זו שחיתות, שגם מנצלת את כוחה כדי לקדם אג'נדות פרטיות, אבל היא, לעומת קודמתה, פחות נראית. היא לא רק נסתרת מן העין הציבורית, אלא לעתים מתהדרת בעצמה בצדיקות מתקתקה. חומרתה נובעת מכך ששם אין חשדנות טבעית; להפך – ישנה אמונה ששם היושר נשמר תמיד, ושאנשיה הם תמימי דרך, חסרי פניות ויצר הרע. כל מה שנאמר ונעשה שם נכון ומוצדק.
זו השחיתות המשפטית. זוהי שחיתותם של האנשים שקיבלו לידיהם את הכוח כדי להוציא את הצדק לאור ולקדם את ערכי היושרה במדינה. אלה, בניגוד לקודמיהם, אינם חשודים מיידיים בשחיתות, שכן בניגוד לקודמיהם שמונו בשל הכישורים שלהם לבצע משימות ולהנהיג, אלה מראש מונו לתפקידם בשל האמון שניתן בהם שהם אנשי יושר וצדק. הם מתמנים מכוח ההכרה שהשחיתות היא מהם והלאה.
מסיבה זו עם אנשים אלה צריכים להקפיד עוד יותר על ענייני יושר וצדק. אם הם, שאמונים על שמירת החוק והמלחמה בשחיתות, חורגים בעצמם מן הדין ומקדמים אג'נדות פרטיות, הרי שזהו חורבן של כל המערכת. אם אי אפשר לסמוך על השופט, מי עוד יוכל להורות את הצודק, הערכי והישר?
לא זו בלבד, אלא שלא פעם, העושים את השחיתות המשפטית לא מבינים בעצמם שהם עושים עוול. וכך, בעוד שהשחיתות השלטונית לפחות מוכרת כרע, אלה שעושים את השחיתות המשפטית חושבים שהדבר טוב ומוצדק – בין אם מדובר בנפוטיזם, איפה ואיפה בדין, דיווחים שקריים וכעת הדלפות אסורות ומגמתיות. וכשהרע נתפס כטוב, אנו באמת מאבדים כל מדד להתנהלות ראויה וצודקת.
גם מכך התורה הזהירה לא מעט. על השוחד אמרה "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז, יט). על כך שאלו דרשנים: אם הדיינים חכמים איך השוחד מעוור אותם? ואם מדובר בצדיקים, איך הוא גורם לסילוף דבריהם? האם הפסוק לא היה צריך לומר "כי השוחד יעוור עיני רשעים"? ועונים: השוחד מעוור את עיני החכמים שממשיכים לחשוב שהם חכמים, והוא מסלף את הדברים של אלה שממשיכים לחשוב שהם צדיקים. השוחד גורם לעיוורון. הוא גורם לאדם, גם הכשר ביותר, לא לשים לב שדעתו מוטה והוא לא נוהג לפני הדין. וזו הסכנה החמורה ביותר. כשמישהו עושה רע והוא מכיר בכך שזה רע, אפשר עוד לתקן. אבל כשמישהו עוד רע וחושב שבכך הוא עושה טוב – זה כבר כמעט לא בר תיקון.
לכן השחיתות המשפטית חמורה מכל, ועליה יש להקפיד יותר מכל, ללא הנחות וללא תירוצים. אסור להם לחרוג ולו במילימטר מן הדין, שעליו עם אמונים. ואם יסבירו שהם התכוונו לטוב, זה עוד יותר חמור ומדאיג; כי אז באמת כבר איבדנו את ההבחנה בין רע לטוב – ומי כבר יורה לנו את המותר והאסור?
"ציון במשפט תיפדה", אמר הנביא וחזר עליו הנשיא לאחרונה. המשפט הוא הבסיס לחברה המתוקנת שלנו; ואסור לתת הנחות למי שלא שומר עליו.
