יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לטרם האירוע המכונן של העקדה, עוסקת הפרשה באירוע העיר סדום.
התורה מביאה את הסיפור מהזווית האישית של אברהם כאוהב חסד וצדק ולכן מאריכה במשא ומתן, לכאורה, המתקיים בנושא בין אברהם לקב״ה.
מעניין יהיה לנסות לנתח את המתואר על העיר שכם גם מזווית הראיה של החוטאים.
בספר שופטים פרק יט׳ מתואר הסיפור המזעזע של ״פילגש בגבעה״. לכאורה שני הארועים דומים לחלוטין. בשני המקרים מדובר על אירוח זרים. בשני המקרים אנשי העיר, בני בליעל, תבעו להוציא את האנשים מהבית כדי ״לדעת״ אותם. בסדום מציע להם לוט את בנותיו, ואילו בגבעה הוציא האיש לאנשי הבליעל את פילגשו. בסדום המלאכים עוצרים את הפוגרום על ידי הכאת אנשי העיר בסנוורים, ואילו בגבעה אנשי הבליעל אונסים את הפילגש עד מוות.
מדוע, אם כן, סיפור הגבעה הסתיים במלחמה עם שבטי ישראל, הריגת כעשרים וחמישה אלף איש מאנשי בנימין, וחרם למספר שנים על השבט, ואילו את העיר סדום השמיד הקב״ה לחלוטין כמתואר: ״זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד״? לכאורה המקרים שווים ובגבעה אפילו מומש הפשע.
רוב הפרשנים עושים הפרדה מוחלטת בין הארועים. בגבעה מדובר בחבורת בני בליעל מעטים שצרו על הבית וחטאם של כלל אנשי העיר היה שלא עצרו אותם ולא מיחו בידם מלהמשיך בפשע. בסדום מדובר על כל אנשי העיר ״ ואנשי העיר סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה״. בגבעה הנורמה הייתה של צדק והמקרה המזעזע המתואר היה חריג. בסדום, לעומת זאת, מדובר על שגרת פשע ועל ראיית אי מתן צדקה, כנורמה מחייבת והפשע הפך שם לדבר הצודק.
להבנתי, בסדום לא מדובר רק בנורמות. סדום הייתה מדינת חוק לכל דבר. מדינה קפיטליסטית קיצונית שרצתה לגדל תושבים הישגיים ומצליחנים. לכן אסור היה לעזור לחלשים על פי חוק. אסור היה לארח זרים עניים על פי חוק. לכן, על פי המדרש, דנו בעיר למוות אשה (ריבה) שנתנה צדקה לעני. אני מעריך שהאווירה שם הייתה בדומה למה שהיה מקובל אחרי הרבה שנים בעיר ספרטא שביוון, להוציא להורג נכים, זקנים נדרשו להתאבד כדי לא להיות לעול על הישגיה החומריים של העיר וכחלק מהחוקים גם נושא העריות היה מותר ואנשי העיר היו שטופי זימה.
זה מהות ההבדל בין גבעה לסדום. בגבעה מדובר בפוגרום של מעטים שפעלו באופן חד פעמי וחמור כנגד החוק והצדק. בני בנימין נענשו אז כולם בעיקר מפני שלא התערבו ולא הענישו את הכנופיה החוטאת.
סדום כמדינת חוק של רשע, כמדינה בה על פי החוק החלש והעני מנודים מהחברה, לא יכולה להמשיך להתקיים כלל ולכן הקב״ה משמידה לחלוטין.
גם בעת החדשה והלכאורה נאורה, החוק כשלעצמו יכול להיות חוק של רשע, חוק של אנטי מוסר ואי צדק. ראינו זאת בשואה, ואנו רואים זאת עתה בחוקים אותם מנסה הגיהאד האיסלמי הקיצוני להשריש במקומות שכבש.
מדינות ״חוק״ הלוחמות בצדק ובחסד, אי אפשר לתקן. יש להשמידן ולבנותן מחדש. זה המסר המרכזי מסיפור סדום והשמדתה על ידי הקב״ה. (וירא תשע"ה)
