תנאי ומעשה בנדר

תנאי ומעשה בנדר
הרב אהרון בק
ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון

עם שחר, כאשר מתעורר יעקב משנתו והדי החלום הנורא שחלם עדיין מפעמים בליבו, הוא נודר נדר: "וידר יעקב נדר לאמור: (1) אם יהיה אלוהים עמדי, (2) ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, (3) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, (4) ושבתי בשלום אל בית אבי, (5) והיה ה' לי לאלוהים, (6) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, (7) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".
חילקנו את פסוקי הנדר לקטעים ממוספרים על מנת להמחיש את הבעייתיות בהבנת נדרו של יעקב. ככל נדר, גם זה של יעקב מורכב משני חלקים: התנאי (כלומר: הקריטריונים שצריכים להתממש) – והמעשה (התחייבויותיו של יעקב אם יתממש התנאי). אולם בניסוחו של הנדר שלפנינו קו המעבר שבין התנאי למעשה איננו ברור. אמנם ברור בעליל שקטעים 1-4 מהווים חלק מהתנאי שמציב יעקב, וכמו כן קטעים 6-7 הינם הבטחותיו של יעקב במידה שייתקיימו התנאים. אולם שיוכו של קטע 5 אינו חד-משמעי: האם "והיה ה' לי לאלוהים" הוא חלק מהתנאי או מהמעשה?
הפרשנים מציגים את שתי הגישות. רש"י מבין שקטע 5 הינו חלק מהתנאי: אם יהיה ה' לי לאלוהים – אזי אקים את מצבת האבן לבית אלוהים. רש"י מתמודד עם שני קשיים בפירושו: האחד – דקדוקי: ו' החיבור שלפני המילים "האבן הזאת" (קטע 6) אינה מובנת. לפי גישת רש"י, היה על יעקב לנדור כך: "אם יהיה אלוהים עמדי… ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים – האבן הזאת… יהיה בית אלוהים" (או: "והיתה האבן הזאת לבית אלוהים"). בנוסח הנדר, מחברת ו' החיבור את קטע 6 לזה שלפניו, ונשמע שקטע 5 מתחיל כבר את תיאור המעשה.
הקושי השני הינו אמוני-רעיוני: האם מסתבר להניח שיעקב מטיל ספק בהיות ה' לו לאלוהים? מלשון הנדר עולה כי רק אם אכן יהיה ה' לו לאלוהים – יקיים יעקב את התחייבויותיו. משום כך מבאר רש"י תנאי זה: "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא יימצא פסול בזרעי". אולם מפשט הפסוק אין נראה לבאר כך את היות ה' לאלוהים ליעקב, וכדברי ה"אור החיים": "אין אני יודע היכן רמוז דבר זה באומרו והיה ה' לי לאלוהים" (עיין בדבריו שהביא הסבר אחר).
הרמב"ן מעביר את קטע 5 מהתנאי אל המעשה: "אם אשוב אל בית אבי (4) – [אזי] אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת (5) במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלוהים (6)". לפי זה, פירוש הביטוי: "והיה ה' לי לאלוהים" הוא: אקבל עליי את ה' לאלוהים, כלומר: אעבוד אותו.
נראה להביא תימוכין להסבר זה בפשט המקראות, מתוך השוואת נדרו של יעקב להבטחת ה' אליו בחלום. יעקב בדבריו מזכיר את כל הבטחותיו של ה' אליו כחלק מהתנאי שבנדר: "והנה אנכי עמך" – "(1) אם יהיה אלוהים עמדי"; "ושמרתיך בכל אשר תלך" – "(2) ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך"; "והשיבותיך אל האדמה הזאת" – "(4) ושבתי בשלום אל בית אבי"; "כי לא אעזבך עד אשר עם עשיתי את אשר דיברתי לך" – "(3) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". לאור השוואה זו מסתבר שקטע 5 כבר איננו חלק מהתנאי, אלא מהווה את תחילת פירוט המעשה, וכדברי הרמב"ן.
לאחר שתי הגישות הללו, מן הראוי להזכיר גישה נוספת, מפתיעה בפירושה ומשמעותית מאין כמוה. בספר "אם הבנים שמחה", אשר נכתב "בעמק עכור מִצער חבלי משיח הנוראים אשר השֹתרגו על צווארנו במשך שנות המלחמה העולמית השנית הנוכחית" (כלשון השער לספר), מציע ר' ישכר טייכטל הי"ד להתחיל את המעשה שבנדר מקטע 4: "זה בעצמו היה נדר יעקב אבינו ע"ה בעת צרתו, שישוב לארץ ישראל וירבה בכבודה, וישֹום כל מעייניו עליה בטובת יישוב ארץ ישראל. ורצה בזה לעורר זכותה דארץ ישראל עליו בעת צרתו לחלצו ממיצר… דידוע מאמר חז"ל: 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה'. וזהו שאמר יעקב: 'ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים' – היינו: שישוב לארץ ישראל ואז יהיה ה' לו לאלוקים".
על פי זה נדר המחבר בעצמו נדר: "אנדור גם אני נדר גדול לאלקי ישראל: אם יהיה אלקים עמדי בעתות הגזרות הקשות האלו, ושמרני שלא יוכלו להזיק לי, וגם יתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש – אזי אקבל עלי בנדר… לשוב לארצנו הקדושה ולהשתדל בהרמת קרנה, ואז תעלה לנו זכות יישוב ארץ ישראל לחלצינו ממיצר, במהרה בימינו אמן".
ויצא תשס"ו