מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)מי שעוקב באדיקות אחרי הטור הזה, יודע גם יודע שהחרדה היותר גדולה של בעל הטור, אף יותר ממלחמתנו עם אויבינו, היא מלחמת האזרחים שבתוכה אנו שרויים זה שנים, שיש לה גם תרומה למלחמה שבה אנו מצויים עם אויבינו. "מלחמת אזרחים" אמרתי ולא "מלחמת אחים", וזאת כי האחווה מאיתנו והלאה.
בשנת תשי"א יצא לאור ספרו של ש"י עגנון "סמוך ונראה", ובו אוסף של ארבעה פרקי סאטירה נוקבת על התנהלותה של המדינה, הנקרא "פרקים של ספר המדינה". את אחד הפרקים הכתיר עגנון בכותרת שאין אירונית ממנה "שלום עולמים", שעוסק בדיוק בהיפך הגמור משלום – בשנאת אחים.
אמנם הספר יצא לאור בשנת תשי"א, אבל "שלום עולמים" התפרסם כבר בשנת תש"ב (1942), שנים ארוכות לפני שקמה המדינה. ובכן, בעודני מקונן על שנאת האחים בימים אלה, מסתבר שהורתה ולידתה של המדינה בשנאת אחים שמלווה אותה כצל. לא חוויתי את השנאה בשנות המדינה שבדרך, אבל אני פה מאז שנולדה, ואני יכול לומר בפסקנות שעכשיו היא בשיאה, והיא חוצה כבר את המישור הלאומי וחודרת עמוק לתוך המישור האישי.
קשה שלא לראות את הדמיון המושלם בין "שלום עולמים" של עגנון לבין המציאות הכואבת היום, כולל תובנותיו של עגנון הנחבאות בין השורות, ואינני אנוכי עד כדי כך שלא אשתף אתכם בקטע ממנו:
hoang nguyen
"צרה גדולה באה על המדינה. מיום שנוסדה המדינה ועד עכשיו לא הייתה צרה שכזו…. כשכלו כל הכוחות, נשמעה שמועה שאויבים הקיפו את המדינה. עדיין לא נכנס האויב למדינה, אבל עומד סמוך וקרוב… צריכה הייתה המדינה להקדים עצה לפורענות. אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד.
"היאך נחלקה מדינה אחת כשתי אומות שצוררות זו את זו? דבר זה מתפרש מתוך תולדותיה של האומה, שעדיין משפיעות והולכות, אף על פי שכבר נשתנו סדרי עולם ונשתנה ווסתה של האומה, ובניה פירשו מכל מה שהיה חביב על אבותיהם.
"אותה מדינה מסורת יש בידיה שאבותיה הראשונים יהודים היו, והרי דרכם של יהודים לכסות את ראשם, לפיכך נוהגים קצתם לכסות את ראשם. וקצתם, מה טעם מגלים את ראשם? אלא שרואים עצמם כיהודים שלפני מתן תורה, שעדיין לא נצטוו על כיסוי הראש, לפיכך מגלים את ראשם. והואיל ואלו מכסי ראש ואלו מגלי ראש, לפיכך חלוקים הם ושונאים אלו את אלו. וכסויי הראש מה טעם שונאים זה את זה, והלוא אלו מכסים ראשם ואלו מכסים ראשם, אלא אלו חובשי ירמולקאות ואלו חובשים מצנפות, אלו ירמולקאות זקופות ואלו ירמולקאות עגולות, אלו מצנפות מרובעות ואלו מצנפות סגלגלות, אלו גדולות כקנאה ואלו פחותות מכינה, אלו של סמוט ואלו של משי. ואין צורך בראש דווקא, ובלבד שיהא כיסויו ניכר. גלויי הראש מה טעם שונאים זה לזה, והלוא אלו פורעים ראשם ואלו פורעים ראשם, אלא אלו מגדלי בלורית ואלו קצוצי שיער, אלו קרחים ואלו גבחים. ואין צורך בראש דווקא ובלבד שיהיה מגולה.
"כשם שראשיהם משונים זה מזה, כך דעותיהם משונות. מנענעת כת אחת ראשה למזרח, מנענעת כת שנייה ראשה למערב. מנענעים ראשיהם זה לזה, אין מנענעים אלא כדי לרוצץ את גולגולותיהם. לפיכך אין נכנסים כאחד לפקח על עסקי המדינה. בדבר אחד בלבד שווים, שכל כת אומרת שכל הרעות הבאות על המדינה אינן באות אלא בשביל צרתה. ואלמלא לא היה בעל ספר המדינה חושש לדברים יתירים היה אומר, אלו ואלו דברי אמת".
לא נורו השבוע טילים לעבר המדינה, אבל טילי שחיתות לרוב הטביעו את המדינה בתוך ערפל שחור: הפרקליטות הצבאית הראשית שאיבדה את מצפנה, הסתדרות העובדים שאיבדה את מצפונה, וההסתדרות הציונית ששקעה בעוון הנפוטיזם.
השחיתות רובצת תמיד לפתחה של מדינה, איננה מפתיעה, כבר נביאינו קוננו עליה. היא גם לא פסחה על המדינה שבדרך ועל כל ימיה של המדינה. היא לא תודבר לעולם, אבל אסור לחדול מהמלחמה בה, ואולם יש והיא עוברת את גבולותיה, כפי שקרה השבוע כשבור השחיתות עלה על גדותיו.
ולי אין ספק, כשם שלעגנון לא היה ספק: למלחמת האחים, לשנאת האחים, יש תרומה בלתי מבוטלת גם לכך, וזאת כי כל אחד משני המחנות נלחם נגד שחיתויות המתגלות במחנה השני, וסולח לשחיתויות המתגלות במחנהו שלו – וכך נותרת המלחמה בשחיתות קירחת מכאן ומכאן.
השנאה והשחיתות הן שהובילו לקיצן של מלכות ישראל ומלכות יהודה לפני 2,600 ו-2,000 שנה. האם יש סיכוי שנלמד את הלקח?
