מסכם שבוע

זקוקים לכם ולשכמותכם

11 שנים ושלושה חודשים אחרי שנפל בקרב הרואי ברפיח ונחטף בידי חמאס, שב סגן הדר גולדין ז"ל, מפקד ולוחם נערץ בגבעתי, למשפחתו ולעמו ונטמן בישראל מולדתו. 'עוז וענווה' היה המוטו של הדר. כך גדל, כך התחנך, כך 'חפר' לחניכיו בבני עקיבא ולחייליו בגבעתי. 'עוז ועוונה'. המשפחה הנחתה את הדוברים בלוויה לדבר רק טוב. לא לתקוף אף אחד, לא איש ולא ממסד. וכולם הבינו, וכולם יודעים, שיש להם הרבה טענות כלפיי הממשלה והעומד בראשה. אבל ביום הבאת הדר לקבורה, ביקשו- רק טוב. דברו טוב, חפשו טוב. שמחה, האב השכול, הודה לצה"ל ולזרועות הביטחון על המאמצים הכבירים שלהם להשבת הדר. הוא דיבר בעוצמה על הצורך בתיקון החברה ולי היה נראה כי הוא מתכוון לא להרפות. לפעול לתיקון החברה. עם אנשים כמו משפחת גולדין – ודומיהם – יש תקווה. יש בשביל מה להתאמץ. ואני רק שואל- האם יש סיכוי לראות אנשים כמו האיש ההוא, גם במערכת הפוליטית המסואבת שלנו, וממש בלי קשר לימין ושמאל, דתי ושאינו דתי? 'ויש תקווה לאחריתך'.

בג"צ לרבנות: אפשרו לנשים להיבחן

אני יודע שרבים מקוראי הטור שלי היו מעדיפים מדינה בלי בג"צ. צר לי לאכזב אתכם, לי בג"צ לפעמים מחזיר קצת אוויר לנשימה. עדכון. ביום שלישי השבוע, פעמיים כי טוב, הוציא  נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית (אוי, בדיוק הוא) את פסק הדין בעניין סירוב הרבנות הראשית לאפשר לנשים להיבחן במסגרתה, ובג"צ לא רק קבע כי יש לפתוח את כלל מבחני הרבנות, בכל הנושאים, לנשים, לא רק קבע שאין מקום לדיון מחדש בעתירה של ארגון עתים (שהוגשה כבר ב-2019) בעניין (כפי שביקשה הרבנות), אלא גם מעין נזף ברבנות הראשית שההצעה שהביאה בפניו, שנשים יוכלו להיבחן רק בחלק מהחומר (שבת וטהרת הבית), "מהווה ניסיון לעקוף קביעה משפטית מפורשת". עובר לעשייתה- הרבנות הראשית מחויבת עתה, כאן ועכשיו, לאפשר לנשים להיבחן, ממש כמו לגברים. האם הרבנות הראשית תעשה זאת? מסופקני. מאז פסק הדין הקודם, שכעת אושרר, הרבנות פשוט לא קיימה בחינות, מחשש שגם נשים 'תתפלחנה' אליהן. לכן הרבנות אפילו לא פתחה הרשמה לבחינות. מי שהכי סבל מזה הם מאות או אלפי אברכים שלמדו ולמדו ולמדו לקראת הבחינות, והופס, נטרקה הדלת בפניהם. מעניין יהיה לראות כיצד תנהג עתה הרבנות הראשית. יש לי הערכה, והערכה בלבד, שייעזרו בחברי כנסת חרדיים לחוקק חוק חדש בעניין, וגם אם ייפסל בבג"צ, הזמן יחלוף, לא נורא אם לא יתקיימו בחינות, העיקר לא לאפשר לנשים להיבחן במבחני הרבנות הראשית לגברים בישראל.

אל תגידו לא ידענו

גורמי ביטחון מכינים אותנו שאיראן מכינה עצמה למתקפה על ישראל ("הפעם נשגר 2000 טילים ביום, לא כמו פעם שעברה", ציטוט מבכיר איראני, השבוע), החזית עם חיזבאללה בצפון גם היא רותחת והפתיל שם קצר, ביהודה ושומרון צה"ל קיים השבוע תרגיל אוגדתי ענק – לא סתם- אלא מתוך הערכה שהשטח עשוי לבעור, לוחמים רבים שנלחמו בתחילת 'חרבות ברזל' עדיין בהלם מכך שאת הימים הראשונים הם נלחמו עם כמעט אפס פגזים, – ומה קורה בחלונות הגבוהים? משרדי הביטחון והאוצר ממשיכים להתקוטט על תקציבים. מנכ״ל המשרד, האלוף במיל׳ אמיר ברעם האשים השבוע: ״משרד האוצר בולם את משרד הביטחון ומעכב חתימה על עשרות עסקאות קריטיות המשפיעות על הביטחון היסודי״. הבנתם? מעכב חתימה על עשרות עיסקאות קריטיות המשפיעות על הביטחון היסודי. ואין בעל-בית שיכניס את האדונים המכובדים לחדר, יטלטל אותם כמה שהחוק מתיר, ויבהיר להם שעם רכישה הכרחית של דברים חיוניים לביטחון לא משחקים, לא משתהים, אלא מריצים? אין כסף? תסגרו משרדים מיותרים (הרשימה מוכרת לכולם), תעצרו 'כספים קואליציוניים', לא חסר ממה.

נוזף בשרים

נכון שלראש השב"כ הנכנס, זיני, יש משימות ביטחוניות חשובות למכביר, אבל עושה רושם שהבן אדם יקרין על סביבתו גם בדברים ה'קטנים'. 'קטנים', לכאורה. למשל. על פי הדיווח של העיתונאי מיכאל שמש בתאגיד 'כאן', באחת מישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני התייחס הרמטכ״ל אייל זמיר למתרחש בעזה סביב אירוע המנהרות וטען: "מה שאמרו שיש 'דיל' לשחרור מחבלים – זה קשקוש אחד גדול. כל מחבל שאנחנו מאתרים – אנחנו או מחסלים או מעבירים לשדה תימן לטיפול". כמה משרים הליכוד שאלו שאלות שקשה היה שלא לפרשן כעקיצות ברמטכ"ל. ראש השב"כ החדש, דוד זיני, חרף פרסומים בתקשורת על מחלוקת בינו לרמטכ"ל על תחומי הפעילות של הארגונים בראשם הם עומדים, יצא בישיבת הקבינט להגנת עמיתו הרמטכ"ל ואמר לשרים: "אני לא מקבל את זה שאתם פוגעים ככה ברמטכ״ל שיושב כאן. בפומבי. באמצע ישיבת קבינט. אתם לא אנשים פרטיים. אתם נבחרי ציבור". לא בטוח שהם אהבו את הנזיפה שלו, גם לא בטוח שיפנימו את המסר, אבל יש יסוד להניח, שכאשר ישתלחו בו (מן הסתם זה רק עניין של זמן), הוא לא יישאר חייב. ואם כן, הרמטכ"ל ייחלץ להגן עליו.

ואפרופו, אם בנזיפת שרים עסקינן, גם ראש הממשלה, נתניהו, מפעיל באחרונה פונקציה זו. כבר 2-3 ישיבות ממשלה מתקיימות בהרכב חסר, ומספר הכורסאות המיותמות כמעט זהה לאלה המאוישות. רה"מ שזמנו בוודאי יקר מאלה של השרים שנעדרו, תהה באחת הישיבות כמה שרים יש בממשלה (אפילו הוא התעייף והפסיק לספור) וכמה נוכחים בישיבה, והביע דעתו הלא נוחה מהעניין. כשהדבר חזר על עצמו בשבוע שלאחר מכן, נתניהו הנחה את מזכיר הממשלה לפעול נגד שרים שייעדרו בכלים שבידו. מה לעשות, אולי גם השרים התעייפו קצת? העונש על איחור או היעדרות של פעם אחת- לא יותר להם להעלות הצעות-חוק בשם הממשלה. פעמיים? תשכחו מטיסה לחו"ל ע"ח משלם המיסים. תבלו בארץ. יש לי רושם שעונש אפקטיבי מזה אין בנמצא.

אין סודות בפניו

ארבעה מראשי השב"כ לשעבר, ועוד כאלה ששרתו שם, עתרו, כידוע נגד מינויו של דוד זיני לראש השב"כ. במהלך הדיון הם הביאו בפני השופטים מכתב ארוך 'מסמך סודי' לכאורה וכן חתימות של יותר ממאה בכירים לשעבר בראשון התומכים בדרישתם. הלשעברים האלה סירבו להעביר את ה'מסמך הסודי' לעיון ראש השב"כ הנכנס, כנראה הם 'לא סומכים' עליו. השופטים עמית, סולברג ומינץ הורו לראשי השב״כ לשעבר להעביר לזיני את ״המסמך הסודי״ למרות סירובו להתחייב לתנאים שהם הציבו בעניינו. יש לי הרגשה שבעוד זמן לא רב, כאשר יתהו באמת על קנקנו של זיני, הם יבקשו סליחה. אפילו רק בלב.

למסמס את הזמן

אלוף במיל' תורגמן מסר לרמטכ"ל את הדוח שנתבקש להכין על בדיקות שנערכו בצבא נשוא טבח 7 באוקטובר. הרמטכ"ל זמיר הורה לקיים כמה בדיקות המשך בהתאם למה שהצביע הדוח הזה, ודי ברור שעוד מספר קצינים ששרתו אז בתפקידים בכירים ועדיין משרתים, יידרשו לפנות מקומם בגלל היום ההוא ומה שקדם לו. הוברר, שהרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי, הנחה, לכאורה, שלא לגעת בשאלת אחריות הדרג המדיני שאמור להורות לפיקוד העליון של הצבא מה לעשות, כמה ולמה ולאשר את התוכניות שזה יציג בפניו. אז הצבא בינתיים עושה את הנדרש ממנו. והחלק האזרחי? נכון להיום, שנתיים וקצת לטבח הנורא, המחלוקת, ולא רק בכנסת, עזה. גם אם נגיד שכולם מסכימים שיש לחקור, השאלה הבוערת היא – מי יחקור, וכמובן גם את מה. למשל, האם גם את מערכת המשפט (שלטענת רבים 'סרסה' את הדרג הצבאי, וכדומה). העניין עומד כמובן גם בפני בג"צ. רה"מ מבין שהזמן לתשובה בעניין ועדת חקירה ממלכתית, כפי שמחייב החוק, אוזל. מה עושים? מדברים על ועדת חקירה חלופית, יעני בהסכמה (שאיננה), מתחילים אפילו מעין הליך חקיקה בעניין, עניין שדורש זמן, אך בסביבת רה"מ מקווים ומאמינים שדי יהיה בכך כדי להסביר לבג"ץ מדוע לא מוקמת ועדה ממלכתית. בעיניים שלי, נכון שיש חוק ועדות חקירה ממלכתיות ואמורים לפיו. אבל יש גם אבל. כשהולכים על מהלך חשוב, אמורים לחשוב גם על סופו. על התכלית. כאן אצלנו, כחצי מהתושבים (לא ספור סטטיסטית, אבל כך נראה מהסקרים) לא נותנים אמון בבג"צ, בדגש על רתיעה וסלידה מנשיא בית משפט העליון השופט זמיר, שבצדק או שלא בצדק (בטח בעבודה סיזיפית של שר המשפטים יריב לוין) הביא את זה על עצמו. הנשיא זמיר הוא שאמור, מתוקף החוק ותפקידו, למנות את חברי ועדת החקירה הממלכתית. אם אינני טועה, נזרק רעיון שהמשנה לנשיא בית משפט העליון השופט סולברג הוא זה שיבחר את חברי הוועדה, ויצטרך לקבל הסכמתו של הנשיא זמיר. בעיניים שלי, גם אם זה לא בדיוק עפ"י החוק, נוכח ה'יחלוקו', ממש כך בציבור, ובנושא כה עדין, אם הפתרון הזה יעשה פה סדר, הייתי הולך על זה בלי לחשוש שאני מזעזע את מוסד בית משפט העליון. את הצד הטכני איך עושים את זה, אני משאיר למחוקקים. ובהערת אגב, לענ"ד, השופט בדימוס אשר קולא 'תפור' על התפקיד. בתיק זדורוב הוכיח ירידה לפרטי פרטים, הוכיח שאין לו מורא מאיש, הוכיח אומץ לפסוק בניגוד להערכת הרוב המוחלט. גם בתפקידו הנוכחי כנציב קבילות השופטים הספיק להוכיח יעילות שאינה אופיינית במגזר הציבורי, טיפל וסגר מאות רבות של קבילות. אלא, שזה שהסכים להצעת השר יריב לוין ונכנס לעימות בסוגיית הפצ"רית, הוא לענ"ד שרף עצמו ציבורית, לפחות בעיני חצי מהעם, מתפקיד אפשרי של יו"ר ועדה ממלכתית לעניין הטבח.