ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)במהלך המלחמה נחשפנו ועודנו נחשפים, ליוזמות ציוניות וחברתיות רבות ומגוונות: תמיכה במשפחות מפונים ומילואימניקים, תרומות וחלוקת ציוד ומזון לחיילים, התנדבות לעבודות חקלאות ועוד. גם יוזמות עסקיות צצות ועולות כמו – הקמת מתחמי ריפוי ועיבוד רגשי-נפשי של קשיים וטראומות, שיתופי פעולה בין עסקים ועוד. כל אלה התגבשו במחשבות של יחידים, שזיהו צורך וקריאה וקמו ועשו מעשה, נחושים לבטא את הערכים שבהם הם מאמינים ולהעניק באמצעותם מזור.
אך ישנן גם היוזמות שלא באו לידי מימוש. אלו שנתקלו, על פי עו"ד ליאור טומשין (יזם יוצא דופן), בשני סלקטורים קשוחים – "כבר" ו"תמיד", שיש לכולנו בראש. "כבר" הוא קול פנימי, שיסביר לבעל החזון שככל הנראה אנשים אחרים כבר חשבו באותו הכיוון, ואף ניסו לממש את הרעיון בשטח. ומן הסתם יטען קול זה: המאמץ היזמי הסתיים בכישלון, או בקול ענות חלושה. כי כך הדבר "תמיד". תמיד יש פער בין תכנון למציאות, בין התחלה וחלוציות למימוש בפועל. תמיד קשה, מתסכל ומה לא…
התפתחותם של "התאומים" – "כבר" ו"תמיד" (מחשבות מעכבות וחוסמות יצירתיות), הינה טבעית, לדברי טומשין. הללו משמשים מנגנון הגנה מפני התנהלות לא מחושבת, תוך תעדוף של תחושת הישרדות והנחת בסיס נפשי-רגשי של ביטחון, לעומת יציאה אל הלא נודע. אבל לצד התועלת בסגנון מחשבה כזה, הוא עלול להפוך למנגנון לא בריא ומחליש, שסופו עיכוב ומכשול בדרך לצמיחה וליצירתיות (מתוך: "יצירתיות יוצרת מציאות", הוצאת כנרת, זמורה)
כדי להתמודד עם הקולות המעכבים בתוכנו (לעיתים הסביבה עוד מגבירה אותם…) אציע לאתגר אותם: לאמירת ה"כבר ניסו לפניי" אמליץ להוסיף את התגובה – "נפלא! יש מה ללמוד"… ו/או – "איזה כיף! לא אלך בשביל הזה לבד". ולאמירת "התמיד" אצרף את המילה "קורבן".
כך אשאל את עצמי או את הבאים אליי לייעוץ: מה את/ה יכול/ה ללמוד ממי ש"כבר" ניסה? כיצד תגבש/י לאור ניסיונו והאתגרים שנתקל בהם בדרך את הצעד הבא שלך?
ולגבי ה"תמיד" – אזכיר שבידנו לבחור האם להיות קורבן (קבוע, תמיד) לשיתוק הרעיוני והמעשי, או שישנו כאן רמז מתריס שדווקא קורא לנו לפעולה כמו "קורבן התמיד" – ביצוע של הקרבה יומיומית ללא פשרות, תוך גיוס משאבי חומר ורוח, עד להצלחה.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
