כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב

כאשר דוד המלך רוצה לתאר את התהליך העתידי של שיבת ציון, "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", הוא משתמש בשני תיאורים מכוננים ומשמעותיים: תיאור אחד הוא של תחושת השבים לציון: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים"; התיאור השני הוא של תפילת ותקוות השבים עצמם איך ייראה תהליך השיבה לציון: "שׁוּבָה ה' אֶת  שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב".

החלום הוא דבר שיש בו גם מהריאלי וגם מהלא ריאלי, גם מהעבר וגם מהעתיד, גם מהמציאות וגם ממה שמעבר למציאות. פעמים חלומות שווא ידברו, ופעמים שהחלומות ממש חיים.

תיאור השבים "כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב" נראה במבט ראשון מעט בעייתי, שהרי האפיקים בנגב הם לכאורה צחיחים, יבשים, נטולי תנועה, זרימה וחיים. אם כן מדוע בוחר דוד המלך, הרוצה לתאר תהליך של שיבת ציון, דווקא בדימוי הזה?

אולי התשובה הפתאומיות שבשינוי, המאפיינת את האפיקים בנגב. רגע אחד הכל נראה צחיח ויבש, ובתוך שניות הכל הופך להיות קוצף, שוצף, גועש וזורם בעוצמות אדירות. כך גם תיראה שיבת ציון. בן רגע הכל יתהפך, ומה שנראה לא מעשי ולא אפשרי כהרף עין ייהפך להיות זרימה אדירה, עלייה עוצמתית וזרימה של השבים ארצה בהיקפים ובעוצמות של שיטפון.

אולי לכך התכוון דוד בן-גוריון באומרו כי בנגב ייבחן העם היהודי. החל מאבותינו אברהם ויצחק שחפרו בארות דווקא בנגב, לאורך אלפי השנים מאז, ועד חלוצי הנגב של דורנו.

בעשרות השנים האחרונות נעשו נסיונות גדולים ליישב את הנגב – המערבי, המזרחי, גוש קטיף ועוד. המאבקים באיתני הטבע מחד, ובמציאות הביטחונית המורכבת מאידך, היו לא קלים. עניינים פוליטיים גרמו לעקירה מביתם ומגוש קטיף הפורח של אלפי מתיישבים, שהפכו את הנגב למקום פורה ומצליח.

המכה הייתה כואבת וקשה אז ועתה. במבט של 20 שנה אחרי, ולאחר השנתיים האחרונות במיוחד, זווית הראייה של אנשים רבים על העקירה השתנתה.

העם היהודי הוא עם של חולמים. גם אם לפעמים נראה שאפיקיו צחיחים ויבשים, הרי שברגע אחד הכל יכול להתהפך לזרימה אדירה, כפי שקורה באפיקים בנגב. ומי שחלם, עוד יתגשם לו החלום. הזורעים בדמעה עוד יזכו לקצור ברינה, ויזכו כפי שזכה דורנו לראות עין בעין את התגשמות החזון והתפילה:

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו".