הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הדרך שבה השיג יעקב את ברכות אביו יצחק מעוררת תהייה מוסרית גדולה. השיטה הידועה ביותר היא זו של רש"י (עפ"י ב"ר סה, יח), לפיה יעקב נקט בעורמה אך לא במרמה, שכן הוא לא הזדהה כעשיו, אלא ענה לשאלת האב "האתה זה בני עשיו", רק "אני" ולא "אני עשיו". וכשחשד יצחק ושאל "מי אתה בני?" התחכם יעקב לענות "אנוכי, עשיו בכורך", כלומר: "אנוכי המביא לך ועשיו הוא בכורך". היו שהסתייגו מפרשנות זו, כדוגמת אבן עזרא שאמר עליה: "ואלה דברי רוח… אינו פשט ולא יצא מחכמת הדיבור".
מרש"י ועד זמננו, פרשני המקרא הציעו פירושים רבים ושונים כדי להצדיק את מעשה יעקב. חשיבות הסנגוריה על יעקב אבינו, בחיר האבות, ברורה מאליה, אולם הצדקת המרמה רבות סכנותיה. היא עלולה להנחיל תפיסה לפיה המטרה מקדשת את האמצעים, ותפיסה זו מובילה לעוולות ולפשעים.
ואכן, בספרות הדרוש היו מי שהצדיקו את המרמה של יעקב בקביעה שכאשר השקר משרת את הטוב והרצוי הוא לגיטימי לחלוטין. הסבא מקלם טען כי "האמת האמיתית ביותר היא לרמות את השקר", והרב דסלר הגדיר מחדש את המושג אמת וקבע כי "אמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא". יעקב התכוון "רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה', ושקר לשם אמת כזה הוא אמת" (מכתב מאליהו א', עמ' 94-96). גישה זו מופיעה גם בחסידות, וכך לדוגמה כותב הרי"ל מגור ב'שפת אמת' (תולדות תרל"ה): "כי עוה"ז נקרא "עלמא דשיקרא", ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם ע"י השקר עצמו".
ברם, מן התורה מן הנביאים ומדברי חכמים עולה דווקא ביקורת על מעשה זה. מן התורה נראה שיעקב סבל בגינו ונענש עליו. בעקבות לקיחת הברכה הגיע יעקב היישר אל ביתו של לבן הרמאי, שמרמה אותו בהחלפה בין הבת הצעירה לבוגרת, וזאת בחשיכה כשיעקב מנוע מראיית המרמה, בדרך שמהווה תמונת ראי למעשה של יעקב לאביו. חכמים תיארו כיצד פנה יעקב ללאה בבוקר בתלונה: "בת הרמאי למה רימית אותי?" והיא השיבה לו: "ואתה למה רימית אביך, כשאמר לך 'האתה זה בני עשיו', ואמרת לו 'אנוכי עשיו בכורך', ואתה אומר 'למה רימיתני', ואביך לא אמר 'בא אחיך במרמה'?! ( תנחומא ויצא, יא).
בהמשך בני יעקב רימו את אביהם לאחר מכירת יוסף, באמצעות הטבלת כתונת יוסף בדם שעיר עזים בדומה לרמיית יעקב בעזרת בגד מעורות גדיי עזים, ולעונש מידה כנגד מידה אנו כאן עדים. שתי פעולות המרמה הללו מעצבות את חיי יעקב כחיים שהוא עתיד להגדיר "מעט ורעים".
מהתורה נראה שיעקב לא זכה ליהנות מברכות אביו. ברכת החקלאות נועדה לאיש שדה, בעוד יעקב הפך לרועה צאן, הוא לא נהיה גביר לאחיו, ולא זכה לשליטה על עמים ולאומים. דבריו לעשיו שליוו את שיגור המנחה בעת חזרתו לארץ יהיו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי", במקום "קח נא את מנחתי". אם במודע ואם בתת המודע, יעקב חש רצון להחזיר את הברכה לאחיו.
בנביאים אנו רואים כיצד מעשה יעקב הפך לדימוי המסמל את חטאי עם ישראל: "אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל כָּל אָ֖ח אַל תִּבְטָ֑חוּ, כִּ֤י כָל אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב" (ירמיהו ט, ג, וראו גם הושע יב, ד).
חז"ל אומרים שאף אחרי דורות רבים גבה ה' את העונש על מעשה יעקב מצאצאיו, כשהמן, מצאצאי עשיו, גזר על השמדת ישראל: "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב 'כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה', והיכן נפרע לו – בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד) 'ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד'" (ב"ר סז, ד).
בספר הזוהר אף נאמר שעם ישראל סבל רבות במרוצת הדורות בשל לקיחת הברכות במרמה: "בא וראה כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה. מפני שנטל יעקב הברכות מעשו ברמאות, תדע לך שלא ניתן רשות לשום אומה בעולם להשתעבד בישראל זולתי אומה של עשו" (זו"ח, א, לט, ב).
פורעי חוק וסדר וצעירים מתלהמים עלולים ללמוד מיעקב שהמטרה מקדשת את האמצעים, ובשביל יישוב הארץ ומאבק באויבים גם מעשי אלימות מותרים. זו מסקנה מעוותת ונוראה. אדרבה, מיעקב אבינו הצדיק נלמד שגם כשנאלץ בלית ברירה לקחת את הברכה במרמה, הוא עשה זאת "אנוס כפוף ובוכה", ומדברי רש"י הנ"ל נסיק שגם כשנאלצים לומר דבר שאינו אמת, יש לשנות בדיבור ככל האפשר.
פרשת לקיחת הברכות ממחישה שכשנאלצים במקרים הרי גורל להשתמש בהערמות ובדרכים עקלקלות, יש לכך מחיר ועלולות להיגרם צרות.
