על הדצ"ך ועל העד"ש

על הדצ"ך ועל העד"ש
הרב אהרון בק, ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון

מכות מצרים, אשר רובן מתוארות בפרשת השבוע שלנו, נתן בהן ר' יהודה סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב. רבות הן הדרכים שהעלו הפרשנים בביאור כוונתו של ר' יהודה בסימני-הקיצור שקבע לרשימה הפשוטה של המכות ובמשמעותה של חלוקת עשר המכות לקבוצות אלו. באופן כללי, ניתן לחלק את הפרשנויות השונות לשני סוגים: סוג אחד מבאר את חלוקת המכות לפי אופן עשייתן: מיהו המכה בכל קבוצה? אלו אמצעים שימשו לעריכת המכות? האם היתה התראה לפרעה לפני עריכת המכות? וכו'. הסוג השני מתמקד בתוכנן של המכות ובמשמעותן, ומבקש למצוא מכנה משותף עקרוני לשלוש המכות שבכל קבוצה.
פירוש אחד מן הסוג השני מביא הריטב"א (ר' יום טוב בן אברהם 'איש' אשביליא) בפירושו להגדה. הוא מבאר את החלוקה לקבוצות לפי הלקח האמוני העולה מהן: "כי פרעה היה כופר במציאות האל יתברך, ובהשגחה ובנבואה. ו-ג' ראשונות (=דצ"ך) נעשות לאמת המציאות; ו-ג' שניות (=עד"ש) – לאמת ההשגחה; ו-ג' אחרונות (=בא"ח) – לאמת הנבואה". פירוש זה, מסביר הריטב"א, עולה מתוך דיוק הפסוקים: לגבי מכת הדם אומר משה לפרעה במפורש: "בזאת תדע כי אני ה' ", כלומר: מכה זו תברר את מציאות ה'; וכמותה גם שתי המכות הסמוכות לה. לעומת זאת, לגבי מכת הערוב, הפותחת את קבוצת עד"ש, מודיע משה שמטרתה: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", כלומר: משגיח ופועל בעולם. הקבוצה האחרונה, בא"ח, מוכיחה את אמיתות נבואתו של משה בכך שעבדי פרעה שומעים לעצתו של משה ואפילו פרעה בעצמו נזקק לעזרת משה (בכיוון זה צועדים פרשנים נוספים, אך לדעת חלקם מטרת המכות האחרונות איננה הוכחת הנבואה, אלא הוכחת כל-יכולתו של ה'. ראה, למשל, פירוש המלבי"ם על התורה).
בלא להיכנס לפרטי ההוכחות האמוניות שישנן במכות לפי ביאורו של הריטב"א, נבקש לבחון כיוון כללי זה. אכן, משתמע מסופה של הפרשה הקודמת שהמכות באו כתשובה אלוקית לאמירתו החצופה של פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!". לפי זה המכות נועדו ללמד את פרעה מיהו ה' ומהן יכולותיו. אלא שכאן יש להעיר על שיטת ההוכחה.
ילד קטן משחק בשקע החשמל שבקיר. הוריו מבקשים למנוע זאת ממנו. הם מסבירים לו כי בתוך הקיר ישנם חוטים שזרם חשמלי עובר בהם, ומשחקיו המסוכנים עלולים לגרום לחשמל הנסתר להתפרץ ולפגוע בו. ההורים מדברים בהגיון רב; אולם דבריהם אינם משכנעים את הילד. הוא ממשיך להכניס חפצים לתוך החורים שבשקע. מתי יפסיק הילד את משחקו? רק כאשר במהלך המשחק יכניס חפץ מתכתי לתוך השקע וייגע בו בידיו – אז יקבל הילד מכת-חשמל כואבת, ומאליו ילמד את הלקח. אז תתחוור לו באחת הסכנה הגדולה שבחשמל שבקיר.
ניתן להסביר לפרעה באמצעות דיון פילוסופי את משמעותן של מציאות ה', השגחתו ונבואתו. אפשר גם להשתמש ב"עזרים" מוחשיים להדגמת העקרונות האמוניים הדרושים הוכחה. אולם נראה שצורת-ויכוח מעין זו מתאימה יותר לדיונים פילוסופיים אקדמיים, ולא למצב שבו נמצאים בני ישראל במצרים. לעומת זאת, את כל ההוכחות המתבקשות יקבל פרעה באופן חד-משמעי וברור לכש"יזכה" לראות את נחת זרועו של ה'.
מטרתן העיקרית של המכות היא לשחרר את ישראל ממצרים. אולם דבר זה לא יקרה בהסכמת המלך אלא אם כן ישתכנע פרעה בהכרח המוחלט שמוטל עליו להיענות לדרישת ה'. לשם כך באות המכות. שלוש המכות הראשונות, הדם הצפרדע והכינים, מהוות התראה והתרעה: הן אינן מזיקות יתר על המידה, וייעודן הוא לאותת לפרעה על יכולת ה' ועל הצפוי לו אם לא ייענה לדרישת השחרור. אם יבין פרעה את המסר וישלח את ישראל – לא ייפגע כלל.
אולם פרעה מסרב. לכן עולה ה' מדרגה בתוכחתו: המכות הבאות כבר אינן מזהירות – אלא עונשות: מכות הערוב הדבר והשחין משחיתות את האדמה, הורגות את הבהמות ופוגעות בגופם של המצרים. הציפיה מפרעה כעת היא שבעקבות הפגיעות הללו הוא ילמד את הלקח.
היחס בין קבוצת המכות דצ"ך לקבוצת עד"ש הוא בעוצמת לחץ המופעל על פרעה: בתחילה ה' רק "רומז" לו על הצורך לשחרר את ישראל; אולם בהמשך הוא כבר מתחיל להכאיב.
אלא שגם עתה פרעה מקשה את ליבו. כאן מגיע תורן של מכות באח"ב, אשר משמעותן שונה לחלוטין. אך בכך נצטרך לעסוק בפעם אחרת.

וארא תשס"ו