פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' – מי ה' אשר אשמע בקולו

אראל סגל
קרית חיים
שמות ה 2: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: 'מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ!'"
משלי ל 8-9: "שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי – רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.
פֶּן אֶשְׂבַּע, וְכִחַשְׁתִּי – וְאָמַרְתִּי מִי ה'; וּפֶן-אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי; וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי"

דבריו של החכם מבטאים גישה שלילית למדי לעושר: העושר הוא מסוכן ומזיק לאדם בדיוק כמו העוני, העושר עלול לגרום לאדם להתרחק מה'.
עם זאת, במקומות אחרים בתנ"ך, העושר נתפס כביטוי לברכת ה' (ע' למשל בראשית כו12: "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'"), וגם בימינו העושר נתפס כביטוי לכישרון, חכמה, ובמקרים רבים גם תרומה לחברה (למשל כשמישהו מתעשר לאחר שהמציא המצאה שמשפרת את איכות חייהם של אנשים רבים).
האם אפשר ליישב בין שתי הגישות המנוגדות?
הביטוי "מי ה'?" מופיע, בנוסף לפסוק מספר משלי, רק פעם אחת נוספת בתנ"ך – בדברי פרעה, כנימוק לסירובו לשחרר את בני ישראל.
פרעה הוא סמל לשיעבוד, וייתכן שהחכם בספר משלי השתמש בביטוי "מי ה'?" כדי לרמוז לבעייתיות שברדיפת העושר – הניסיון להתעשר ע"י שיעבודם של אחרים.
האופנה האחרונה בתחום ההתעשרות אומרת "אל תעבוד בשביל הכסף – תן לכסף לעבוד בשבילך" או "אל תעבוד בשביל אחרים – עשה שאחרים יעבדו בשבילך". הסיסמאות הללו מופיעות, בגרסאות שונות, באתרי אינטרנט ובספרים רבי-מכר שעוסקים בנושא ההתעשרות. כולם מנסים לשכנע את הגולש / הקורא, שאין טעם שילמד מקצוע יצרני או שיילך לעבוד, ואפילו לא שימציא המצאה מועילה. "אם תעבוד", אומרים לו, "לא יהיה לך זמן לעשות כסף"…; כדי להתעשר הוא צריך לנצל את עבודתם של אחרים (ולשם כך, כמובן, הוא מתבקש לקנות את ה"ערכה להתעשרות מהירה" שמציעים באתר, במחיר מבצע, רק היום…).
לא אתייחס כאן לשאלה האם אפשר או אי אפשר להתעשר בדרכים אלה; לטענתי יש בעיה עקרונית בעצם הרעיון של "לגרום לאחרים לעבוד בשבילך". החלק הראשון של הסיסמה – "אל תעבוד בשביל אחרים" – הוא דווקא נכון: כל אדם צריך לשאוף להיות עצמאי, לעבוד בשביל עצמו ולא להיות תלוי באחרים; אבל החלק השני – "עשה שאחרים יעבדו בשבילך" – הוא הבעייתי.
בתורה יש מצוות רבות שמגבילות את השיעבוד של אדם אחד לאדם אחר, במיוחד את השיעבוד של העניים לעשירים: אסור להלוות בריבית ומצווה להלוות בלי ריבית; אסור למשכן את הלווה בכוח ומצווה לשמוט את החוב בשנה השביעית; אסור למכור קרקע לצמיתות ומצווה להחזיר את הקרקעות לבעליהן ביובל; אסור להחזיק בעבדים לעולם ומצווה לתת לעבדים תנאים טובים והוגנים שהרבה שכירים בימינו היו שמחים לקבל; ועוד.
העיקרון העומד מאחרי כל המצוות הללו הוא (ויקרא כה55): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; אני ה' אלהיכם": ה' הוציא את בני ישראל מהשיעבוד לפרעה במצרים, כדי שיהיו עבדים שלו בלבד, ולא כדי שישתעבדו לאדם אחר.
מי ששואף להתעשר בכך שהוא "גורם לאחרים לעבוד בשבילו", למעשה פוגע במטרה שלשמה הוציא ה' את בני ישראל ממצרים, ולכן הוא דומה לפרעה, שאמר "מי ה'?".
הבעיה היא לא בעושר כשלעצמו, אלא בשאיפה להתעשר בלי להתאמץ, ע"י שיעבוד של הזולת. מי שיכול להתגבר על שאיפה זו, ורוצה להיות עשיר כתוצאה מעבודה או מרעיון מקורי שתורם לאנושות – אשריו; אך מי שאינו יכול להתגבר על שאיפה זו, עדיף שיאמץ את בקשתו של החכם בספר משלי, ולא ישאף להתעשר, אלא רק להתפרנס מיגיע כפיו – "הטריפני לחם חוקי".

וארא תשס"ו