הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)תפקידו המסורתי של הרופא הולך ומתרחב: העידן הדיגיטלי מחייב מרופאי ההווה והעתיד, התמצאות ברשומה הממוחשבת, הטלפון הנייד החכם, התקשורת הדיגיטלית.
חז”ל בחכמתם הדריכו "עשה לך רב" (אבות א', ו'). מצא לך תלמיד חכם שתוכל להיוועץ בו ולברר יחד איתו מה רצון ד’ ממך. משה רבינו היה הראשון שפתח את דלתו בפני השואלים, "כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים". במהלך ההיסטוריה הרחיבו הרבנים את ערוצי הפניה, עניני זוגיות וקשיים משפחתיים, סכסוכים כספיים וחינוך ילדים, עניני בריאות, פרנסה ומיסטיקה, והרשימה ארוכה. אדם רוצה להאמין שהרב, המייצג בעיניו מוסריות וטהרה יוכל לעזור לו. תלמיד חכם המלא בתורה וביראת שמים מסתכל על המציאות במבט עמוק. ניסיון רב שנים בעבודה קהילתית ומפגש עם קשת רחבה של אנשים נותנים גם הם פרספקטיבה ומערכת שיקולים שלא כל אחד ניחן בהם, וכמובן סייעתא דשמיא. אך אין תחליף לפנייה לאיש מקצוע. בדרך כלל זה מה שימליץ רב לאדם שנפגש איתו לעשות, תוך שהוא מעניק את התרומה הייחודית שלו ומאיר את הפן הרוחני-חינוכי של הסוגיה.
תפקיד הרופא אינו מסתיים באבחון ובטיפול. על הרופא לגלות אנושיות, להיות קשוב למצוקת החולה, להסביר בנחת ובסבלנות, לגלות אמפתיה למשפחה, להתעניין בשלום החולה, לענות בטלפון ובמיילים גם כאשר המחלה מתמשכת והטיפול מורכב, להיות נכון לשלוח או לשמוע חוות דעת נוספת, לתאר בפני החולה גם את המשך הטיפול, ועוד.
דעת תורה היא דעה הבאה לבטא את עמדת תורת ישראל בהתייחס לשאלה אשר אין לה מענה בפסיקה ההלכתית. יש הסבורים שכך לא רק בנושאים תורניים והלכתיים צרופים אלא גם בנושאי פוליטיקה, מדינה והלכות חיים בכלל. דוקטרינת 'דעת תורה' פותחה על ידי אישים מן המחנה הליטאי, ולדעת חוקרים היא מהווה כעין גרסה ליטאית לתפיסת 'הצדיק' החסידית. גם בחסידות עצמה קמו מערערים של הרחבת סמכותו של הרב או הצדיק לעניינים ארציים. כך למשל באיגרתו של מייסד חסידות חב"ד, הרב שניאור זלמן מלאדי, לחסידיו הבאים לשאול בעצתו בנושאים גשמיים, כתב: "אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה: לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההייתה כזאת מימות עולם? ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי? אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע, כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו" (אגרת הקדש פר' כ"ב). כי באמת כל ענייני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם, למרות הגישה המקובלת שבחברה החסידית "הרבי", מהווה את התחליף לדעת תורה. תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידיות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים. בספר 'מנחת שבת' דן באריכות האם לחלל את השבת כדי לבקש מצדיק מפורסם שיתפלל בעד החולה שיש בו סכנה ומביא דעות לכאן ולכאן (סי' פ"ד ס"ק כ"ט). גם הרב אליעזר וולדינברג דן בשאלה זו ומסקנתו שאסור בהחלט להתיר איסור שהוא בכדי לשלוח ולבקש רחמים עבור החולה (ציץ אליעזר ח"ח סי' ט"ז פ"ח אות ז' וח"ט סי' י"ז פ"ג), כזו היא גם דעת הרב אויערבך שצריכים להימנע מעשות כדבר הזה בשבת (לב אברהם ח"א עמ' י"ח). בספר הכולל אוסף פתקים שכתב הרבי מלובבי'ץ זצ"ל לאנשים, מופיעות בכתב ידו המילים הבאות, "ולגבי מה ששאלת – תחליט לבד. לא בכל דבר אתה צריך לשאול אותי…"
(יתרו תשפ)
