ד"ר פנינה נויבירטפרשת כי תשא מתארת את החלום ואת שברו. מעמד הר סיני הפלאי מסתיים בעלייתו של משה להר, המלווה באבדן עשתונות טוטאלי מצד בני ישראל עד כדי התפרקות מערכים, עשיית עגל מסכה, ושיבור הלוחות הפלאיים שנתנו לבני ישראל אך הרגע.
פרשה זו קשה מאוד, המהירות הבלתי נסבלת בה מידרדרים בני ישראל מרום פסגת מעמד הר סיני לשפל החטא מעלה תהיות רבות; כיצד יתכן שאותם אנשים שחזו בעשרת המכות ובקריעת ים סוף, שראו קולות, ששמעו מפי הגבורה את שני הדיברות הראשונים, אומרים לעגל מסכה, מעשה ידיהם (שמות ל"ב, ד')– " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"?
ביאור נפלא לשאלה זו מובא בזוהר (חלק א', דף ב'). הזוהר מתאר את רבי שמעון בר יוחאי מהלך על שפת הים, כאשר אליהו הנביא מתייצב לפניו ושואלו מה פשר הפסוק המובא בישעיה (מ', כ"ו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה". רבי שמעון עונה לאליהו, כי הפסוק מכוון אותנו להסתכל על חילות ה' שבשמים, מעשה הקב"ה, שיש לו לאדם להסתכל בהם ולברך את ה', ככתוב בתהלים (ח', ד'): "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה". ברם אליהו הנביא מביא פרשנות שונה בתכלית לצירוף המילים "מי ברא אלה". לפי ביאורו של אליהו הנביא ישנם שני היבטים להנהגת האלקים את עולמו. מצד אחד, האלקים סתום, נסתר מאיתנו, בלתי ניתן להשגה. מהותו הנסתרת של האלקים מגולמת במילה "מי", זוהי מילה בה אנו משתמשים לתיאור דבר שאינו ידוע לנו – "מי זה"? ובלשון אליהו: "בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא (בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות) … ואקרי מ"י (ונקרא מי) שירותא לבנינא, קיימא ולא קיימא, עמיק וסתים, בשמא לא אקרי, אלא מ"י (ראשית בניין, קיים ולא וקיים, עמוק וסתום, בשמו לא נקרא אלא מי). מצד שני, האלקים מתגלה אלינו, ומראה לנו את זיו פניו, ב"ה אנו זוכים לניסי ה' שבכל יום עמנו. היבט זה מגולם במילה "אלה", מילה המשקפת גילוי, הכרה, זיהוי של מעשי ה', ובלשון אליהו: "בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא), ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה" (חפץ להתגלות ולהתקרא בשם והתלבש בלבוש יקר ומאיר וברא 'אלה'"). במילים אחרות, מסביר אליהו לרבי שמעון, כי בהנהגה האלקית ישנם שני היבטים – הפן הסתום – המכונה "מי" והפן הגלוי המכונה "אלה".
לאור זאת מסביר אליהו: "אתחברון אתוון אלין באלין, ואשתלים בשמא אלהים" (התחברו אותן האותיות אלו באלו ונשלם השם אלקים) – השם אלקים מורכב מצמד המילים "מי" ו"אלה", ומקפל בתוכו את שתי ההנהגות האמורות, וזהו פשר הפסוק שבישעיה "מי ברא אלה".
כיצד ביאור זה מתקשר לחטא העגל? מסביר אליהו לרבי שמעון: "ואינון דחבו (נ"א, בעלמא) בעגלא על רזא דנא אמרו (ואותם שחטאו בחטא העגל – על רז זה אמרו) (שמות לב ח) אלה אלהיך ישראל". בני ישראל שחטאו בחטא העגל התריסו "אלה אלהיך" – מהאלקים נותר רק "אלה" אין "מי", אין נסתר, הכל גלוי, הכל צפוי.
ביאור מבריק זה שופך אור עצום על פרשת חטא העגל. יש קשר ברור, צפוי ואף מתבקש בין מעמד הר סיני הפלאי לבין החטא שבא בעקבותיו. דווקא הניסים המוחשיים מייצרים אצל בני ישראל אשליה מתעתעת של שליטה, של הבנת המכלול. אלו שראו קולות, אלו ששמעו דיברות מפי הגבורה, חשים פתאום שאין יותר "מי", אין דבר סתום, וממילא הדרך מכאן ועד ליצירת העגל קצרה מאוד. בני ישראל אינם משועבדים לעגל, הם אינם עובדים פסל, הם משועבדים לאגו של עצמם, לשכרון כח, הם מצווים על אהרון (שם, פס' א') "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים". האלהים שיוצרים החוטאים "עובד אצלם", כפוף להם. אין דבר מעל האדם – הריבון העליון. פסוקי התורה אינם מגוללים בפנינו ארוע מן העבר הרחוק, כי אם התמודדות קשה ומאתגרת, יום יומית, לביטול העבודה הזרה החמורה ביותר – עבודה זרה עצמית.
(כי תשא תשעג)
