קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה

חניכי בני עקיבא לדורותיהם יודעים היטב כי סיסמת בני עקיבא היא "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", והם שרים אותה היטב בגרון ניחר. ואולם סביר שלפחות חלקם אינם יודעים כי סיסמה זו עברה גלגול קל, אך רב משמעות, מהסיסמה המקורית "טהר חייך בעבודה וקדשם בתורה".

האיש שטבע את מטבע הלשון "טהר חייך בעבודה וקדשם בתורה", שהיה לסיסמת תנועת בני עקיבא, היה שלמה זלמן שרגאי. שרגאי, חסיד ראזין, תלמיד חכם, הוגה דעות, אידיאולוג של תנועת הפועל המזרחי, שכתב עשרות רבות של ספרי הגות במחשבת תורה ועבודה, היה באותה עת מזכ"ל הברית העולמית של תנועת "תורה ועבודה" שהוקמה בשנת תרפ"ה כתנועה משותפת של "הפועל המזרחי", "צעירי המזרחי" ו"החלוץ המזרחי". לימים היה ראש עירית ירושלים.

על נסיבות כתיבת הסיסמה הזו כתב יחיאל אליאש מייסד בני עקיבא בספרו "מעשה הבא בחזון": "עם התחלת הארגון הייתי מתייעץ הרבה עם הח' ש.ז. שרגאי…ביקשתי ממנו להציע סיסמה שתבטא את הרעיון והמעשה של בני עקיבא, והוא הציע את הסיסמה 'טהר את חייך בעבודה וקדשם בתורה'. סיסמה זו התאזרחה בארגון בשיחות חברים ובכתובות על הקיר".

לימים חזר על הסיפור הזה שרגאי עצמו: "בשנת תר"צ פנה אלי יחיאל אליאש, שהיה מיוזמי וממייסדי בני עקיבא, וביקש ממני לתת לו סיסמה בשביל בני עקיבא שתקפל בתוכה את תמצית רעיון תורה – ועבודה ותשמש כצו לכל בן עקיבא לאורח חייו. הצעתי לו אז את הצו: 'טהר חייך בעבודה וקדשם בתורה'".

תנועת בני עקיבא אימצה את מטבע הלשון הזה ועשתה אותו לסיסמתה. ביטוי לכך נתן הרב נריה כשערך את חוקת התנועה שנתפרסמה בשנת תרצ"ד בחוברת "וזאת החוקה", שבסיומה מופיעה הסיסמה "טהר את חייך בעבודה וקדשם בתורה".

אין צורך להיות חד עין במיוחד כדי להבחין שבסיסמה המקורית שטבע שרגאי קודמת הטהרה לקדושה. ואין זה מקרה. באתר יבי"ן מביא יוחנן בן יעקב את הסברו של בנו של שרגאי, אליהו, שאכן לדעתו של אביו הטהרה קודמת לקדושה: "הטהרה היא תנאי לקדושה. כדי להתקדש חייב אדם להקדים ולהיטהר".

הרב נריה שערך את "וזאת החוקה" נשאר נאמן לסיסמה כפי שטבע אותה שרגאי, ושוב, לא במקרה. הרב פתחיה נריה, בנו של הרב נריה, העריך שאביו נסמך על "סולמו" של רבי פנחס בן יאיר במסכת שקלים שבתלמוד הירושלמי, סולם שהיווה את הבסיס ל"מסילת ישרים": "טהרה מביאה לידי קדושה דכתיב 'וטיהרו וקידשו'", סולם שמן הסתם גם שרגאי היה מודע לו.

שרגאי, ובעקבותיו הרב נריה, העמיקו ברעיון "תורה ועבודה" וחתרו להציגו כרעיון שאיננו חדשני אלא נטוע עמוק בתוך עולם היהדות כמימים ימימה. העבודה איננה הכרח קיומי אלא ערך עליון בעולמה של היהדות, היא מטהרת את הגוף ואת הנפש, והיא הבסיס לקדושה המוחלת (ו' שרוקה) עליה ומעלה אותה לגבהים רוחניים.

אז איך נשתבשה הסיסמה בשירת בני עקיבא, התהפך הסדר, הקדושה הוקדמה לטהרה, ואולי נפגעה משמעותה העמוקה יותר של הסיסמה?

לקראת הוועידה העולמית של בני עקיבא שהתקיימה בבית העם בירושלים בשנת תשל"ד, פנה מזכ"ל התנועה העולמית יוסקה שפירא למלחין נתן שחר וביקש ממנו להלחין לכבוד האירוע שיר חדש שיבוצע על ידי מקהלה שתורכב מחניכי התנועה בתפוצות. המוסיקאי נתן שחר, שלא צמח בערוגות בני עקיבא או בערוגות הציונות הדתית, היה מחובר לתנועת בני עקיבא בכל נימי נפשו. הוא ניצח על מקהלות התנועה בוועידותיה והלחין רבים משיריה, כמו למשל את אחד משיריה המכוננים, השיר שהגדיר את זהותם של חובשי הכיפות הסרוגות, "הכיפה הסרוגה", וכמו למשל את התפילה לשלום המדינה, וכמו "שיר היובל", "העוז והענווה", "שירו שיר לה'".

שחר בחר להלחין את סיסמת בני עקיבא, אך שינה את הסדר לצרכי הלחן וקצב השיר. אפשר שבכך הוחמץ הרעיון העמוק העומד בבסיס השיר, אך מאידך זכינו לשיר קליט ואהוב המבטא יפה את רוח התנועה.

שחר לא הסתפק בכך, ואף הוסיף לסיסמה את הפסוק מתהילים "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" ואת הפסוק ממשלי "עובד אדמתו ישבע לחם", מן הסתם כפסוקים המעלים על נס את ערך העבודה. את הפסוקים הללו קבע  כבתי השיר ואת הסיסמה כפזמון.

וכך מושר השיר:

קדש חייך קדש חייך

קדש חייך בתורה,

וטהרם וטהרם

וטהרם בעבודה.

יגיע כפיך כי תאכל

אשריך וטוב לך

יגיע כפיך כי תאכל

אשריך וטוב לך

קדש חייך...

עובד אדמתו ישבע לחם

עובד אדמתו ישבע

עובד אדמתו  עובד אדמתו

ישבע ישבע לחם.

קדש חייך…