הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)המדרש מגדיר את הליכתו של יעקב לחרן כהליכה למקום גלות, שכן קיים חשש שעשו ירצח אותו. מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן א':
'ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה?, כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום'.
כשם שרוצח בשגגה גולה כדי להגן על עצמו, כך יעקב גלה כדי שעשו לא יהרוג אותו. אולם תמוה, כיצד משווה המדרש בין גלותו של ההורג בשגגה למעשהו של יעקב? יתכן ובדבריו של השפת אמת נוכל להבין את המדרש: (פרשה תרל"ד)
'בריחת יעקב היה כמו גלות למי שהרג את הנפש בשגגה כי נחשב לו לחטא מה שנדחה עשו על ידו, כי היה לו לקרב גם אותו. אם כי לנו נאמר 'מדבר שקר תרחק', אבל יעקב איש אמת היה בכוחו לקרב את הכל לה' יתברך, ורק כי שפל בעיניו ונחשב לשוגג.'
יעקב לא הרג את עשו, אבל פגע בנפשו. נוכחות יעקב כאיש אמת יכולה הייתה להשפיע אפילו על עשו. ואולם, לא היה חשוב בעיניו לקרבו. לפום דרגא של יעקב ההתעלמות מעשו אחיו חשובה כרצח.
המדרש מביא את סיפור האבנים הידוע לנו מכמה מקורות מקבילים:
'א"ר אבהו בשם ר"ש בן לקיש כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו את כבודו של הקב"ה נמחו כלם ונעשו אבן אחת, מנין? שעד שלא ישן כתיב: 'ויקח מאבני המקום' אבנים הרבה כיון, שננער כתיב: 'ויקח את האבן אבן אחת'.
המדרש מתאר שני שלבים שונים ביחס לאבני המקום. בראשון, מספר אבנים מבקשות שעליהן יניח צדיק את ראשו, אולם לבסוף כל האבנים הפכו למקשה אחת. כאשר יעקב צועד לחרן הוא נחשף לאבנים המנהלות מאבק בלתי מתפשר, אבל לאחר אותו מאבק הופכות האבנים לאבן אחת. סיפור האבנים הוא משל למתרחש במשפחת יעקב. השאיפה בבית יצחק ורבקה ששני אבנים (עשו ויעקב) מבקשות, שעליהן יניח הצדיק (יצחק) את ידיו ויזכו בברכות. המציאות טפחה על פניהם, ובערמה יעקב לוקח את הברכות ונפשו של עשו זועקת לברכה. השאיפה לעת עתה, התמוססה ונשארה חזון אחרית הימים. בינתיים, יעקב נאלץ לעזוב את בית אביו מפני עשו.
גרסה אחרת של אותו מדרש (בראשית רבא סח,יא) נותנת משמעות עמוקה יותר:
'ר' יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל – כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני – אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים'.
התחברות האבנים משקפת את יצירת האומה היהודית. המסר מהמדרש הוא, לכל אבן יש רובד מסוים בעם ישראל. כל אבן נאבקה על האמת שלה. יעקב ידע שהאומה שהוא מקים אמורה להיות מורכבת מיסודות שונים, וקבע שאם האבנים יתחברו זו לזו, יהיה זה סימן לכך שניתן לבנות אומה שבה יתאחדו הכוחות השונים. האבנים אכן התחברו, וזה סימן להקמת אומה שבתוכה ישתלבו היסודות השונים באיזון הנכון. סיפור האבנים מתרחש בכל דור בחייה של כנסת ישראל. בשעה שמתחדדים הפערים האידיאולוגים יש ללמוד מיעקב, שבעוד שבהתחלה לא קרב את עשו ושילם על כך מחיר בהליכתו לגלות, הרי כאשר היה צריך להכריע בין האבנים, גיבש אותן והפך אותן למקשה אחת. יש לקרב את האבנים עד שיהיו אבן אחת המורכבת באופן דיאלקטי ומשלים.
השבת היא שבת הארגון של בני עקיבא. בחודש האחרון עסקו החניכים בבניית חברה צודקת. השאיפה לחברה צודקת מותנית בהכרה של חיבור האבנים לאבן אחת. חברה צריכה להיות קשובה לכל נדבך שמרכיב אותה. נאחל לחניכי בני עקיבא ברכת תורה ועבודה, תורת חיים היודעת להכיר בחשיבותו של כל אחד ואחד. (ויצא תשע"ה)
