אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)מסתבר שאנחנו כבר לא במלחמה. אין לנו אלפי נושאים חשובים ובוערים לטפל בהם, אין לנו 3 חטופים בעזה, חוק גיוס, מיליוני פוסט טראומטיים, מילואימניקים שקורסים, שחיתויות בארגונים ובשלטון. יש לנו רק דבר אחד חשוב לדבר עליו כרגע בכנסת ישראל: שמירת נגיעה לפני חתונה אצל נשים חילוניות. טאדאאאם! נשמע לכם מופרך? אז זהו שלא. מסתבר שיצא עוד פרק חדש מבית היוצר של "השדולה למען האשה הדתית והחרדית".
מעולם לא הבנתי מה השדולה הזו באמת עשתה למעננו, ואיך לא ברור לכולן שם שהצרכים של נשים דתיות הוא שונה מאלה של החרדיות ובכלל רצוי שהן יעשו גילוי נאות ויבהירו לכולם שהשדולה הזו באה בעיקר להתנשא ולהיות פטרונית על מי ומה שבא להן, והעיקר והעיקר, הוא המגדר- נשים. נשים חרדיות וחרדליות נשואות שבאות להתנשא על נשים אחרות, בינתיים בעיקר רווקות, ומנסות להראות לכולן איך הן ראו את האור ואיך ראוי שאנחנו נחיה ונמלא את ימינו.
אני חשה צורך למחות. למה? כי אסור שכנסת ישראל תכנס לחייהם הפרטיים של אזרחים. גם אם אני שומרת נגיעה וגדלתי כך. זה לא אומר שיש לי את הזכות להחליט למישהי אחרת שכך היא צריכה לנהוג גם. לכל אחת יש זכות על גופה. רק היא מחליטה מי יגע בה ואיך וכמה ולמה. זה לא עניינו של אף אחד או אחת. הן טוענות שככה נשים ייפגעו פחות ויתחתנו יותר. תפיסה פרימיטיבית כזו שאם נשים לא יתנו לגברים לגעת בהן, הם יאלצו להתחייב אליהן בחתונה כדי שיוכלו לגעת.
התפיסה הראשונית שרק גברים מעוניינים במגע היא מוטעית מיסודה, צורך במגע הוא דבר אנושי וטבעי ובסיסי. כן, גם "מגע של חיבה" כפי שההלכה קוראת לזה.
מילא היינו רואים ששמירת נגיעה באמת מוכיחה שהיא מונעת מגע לא רצוי ופגיעות מיניות ומעלה את אחוזי הנישואין. אבל בתור מגזר שכל כך סובל מנושא הרווקות אני חושבת שאולי, לפני שאנחנו רצים להטיף לאחרים, אולי כדאי שנפנה ונסתכל קודם פנימה ונבדוק מה קורה אצלנו. כמה פעמים דיברתי כאן על הצורך הבהול בשינוי חברתי, בשינוי בחינוך. לשם אנחנו צריכים לכוון.
