הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)אותרו ההורים הביולוגיים של הפעוטה סופיה, שעמדה במוקד פרשת אסותא. הפרשה פרצה לפני שנתיים, כאשר בבדיקה גנטית שנעשתה ליולדת שעברה החזרת עוברים, התגלה כי היא נושאת עובר שלא תואם גנטית לה ולבן זוגה.
בפרשת השבוע מתארת התורה את לידת השבטים. סיכום ופירוט הלידות ניתן למצוא בפרשה הבאה. לאה יולדת ארבעה בנים ולא חוסכת בתיאור שמותם את הבעת שמחתה והודאתה וחיזוק הקשר שלה עם יעקב: ראובן – ראו בן, שמעון – שמע ד', לוי – ילווה אליי אישי, יהודה – אודה לד'. קנאתה של רחל גוברת באחותה-צרתה, והיא פונה ליעקב בתביעה נואשת: "וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית, לא, א).
פונדקאות עתיקת יומין ניתן למצוא כבר בסיפור המקראי שבו מתואר שאישה שלא ילדה תיתן לבעלה את שפחתה כדי "להיבנות ממנה". שרה אמנו מוסרת את הגר שפחתה לאברהם: "ותאמר שרי אל אברהם הנה נא עצרני ד' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה…" (בראשית טז א-ד). רחל, הרואה את אחותה לאה יולדת פעם אחר פעם, מוצאת פתרון למצוקה: "הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה אנכי ממנה" (שם ל, ג). השפחה אינה אלא פונדקאית שתרמה את רחמה לצורך העמדת הצאצא, ותו לא.
ההמשך הוא שרחל עצמה פונה בתפילה לד', ואף נפקדת: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (ל, כב). לאה ילדה שישה בנים. על פי המדרש. לאה, שהייתה המקופחת והאומללה, דואגת לכבוד אחותה ודנה דין בעצמה ואומרת: "…אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה" (שם כא). לאה, הדואגת לכבוד אחותה רחל, אם בנתינת הסימנים כשהוחלפה ונמסרה ליעקב בתורת רחל, המשיכה וכעת דנה דין בעצמה ואמרה: אין זה מן הראוי שאלד אני בן נוסף, שביעי במספר, שהרי בכך לא תהא אחותי רחל אפילו כאחת השפחות, שילדו כל אחת מהן שני בנים, ונהפך הבן שברחמה לנקבה. בתרגום יונתן בן עוזיאל מובא שלאה ורחל היו בהיריון בו זמנית, וכי החילופין היו בהעברת עובר מרחם אחת לחברתה.
שאלת קביעת המעמד האימהי נתונה במחלוקת הלכתית, ואינה מוכרעת לכאן או לכאן. אותה מסורת לפיה נעשה לרחל נס, וילדה את יוסף, שהיה בנה הגנטי של לאה, ואילו לאה ילדה את דינה, בתה הגנטית של רחל, מבטאת שמה שהיה זה מציאות ניסית בזמנו, דבר שהפך בתקופתנו למציאות רפואית שכיחה למדי.
אך כאמור, כבר בימי הביניים שאלו בעלי ההלכה את עצמם מהן תוצאותיה המעשיות של מציאות זו. בעל הטורים סבור שמשום "שעיקר הריון של דינה היה בבטן רחל", היא נחשבת אמה מבחינה הלכתית (הפירוש הארוך, שם, מ"ו, י'). יש מן הפוסקים מי שהתייחסו לשאלה העכשווית והסיקו מן האגדה מסקנה הלכתית השונה מזו של בעל הטורים. לדעתם, האם הנושאת את הוולד ברחמה היא האם מבחינה הלכתית, שהרי יוסף נחשב לבנה של רחל (שו"ת הרב"ז שפרן, חלק התשובות של בנו, סי' ה', שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ט, סי' מ'). אך יש הדוחים את הראיה מן האגדה, משום הכלל "אין למדין הלכה מאגדה" (הרב יהושע בן מאיר, הפריית מבחנה-ייחוס העובר הנולד לאם ביולוגית ולאם גנטית", אסיא י"א (תשמ"ו) עמ' 25, הערה 8).
אישה הנושאת ברחמה היריון עבור אישה אחרת, במטרה למסור את היילוד לאחר הלידה לאישה אחרת, נקראת אם פונדקאית, מאחסנת, חליפית, או אם נושאת. קביעת אימהות נוגעת למספר רב של דינים הלכתיים מהותיים ויסודיים, כגון, לדיני עריות – מי נחשבים כקרובים שאסורים בחיתון; לדיני ירושה – את מי מהאימהות יורש היילוד; לעניין פדיון הבן – בהיות אחת ישראלית והשנייה לוויה או להיפך, או כאשר שתיהן ישראליות, ואחת מהן כבר ילדה קודם לכן. רוב הפוסקים בני זמננו סבורים כי היולדת נחשבת כאם, גם במקרים שבהם היא אינה האם הגנטית (שו"ת ציץ אליעזר חי"ט, מ', הרב ז"נ גולדברג, תחומין ה' עמ' 248, נשמת אברהם ח"ד אבהע"ז סי' א' ס"ק ו' 9 עמ' ל', ובסי' ה' ס"ק י"ז עמ' קנ"ה משמו של הרב אלישיב שנראה שהאישה היולדת היא האם).
פוסקים אחדים סוברים שהאימהות נקבעת בשעת ההפריה, והאם הגנטית היא אמו של הוולד (הרב שלמה גורן, תורת הרפואה, עמ' 171-183). לאור המחלוקת ההלכתית בשאלת האימהות, הרב גולדברג פוסק שיש להכיר באופן מעשי בשתי הנשים כאימהות לחומרה, (תחומין י' עמ' 273, 277-281). הרב גולדברג חושש לשני נושאים – כשרות ייחוסו של הנולד לנישואין, בשל החשש מפני פגם במעמדה האישי של האם הגנטית; ולחשש מפני נישואין בין אחים גנטיים בני אותה אם.
