עו"ד פרופ' אבי וינרוטיעקב פוגש את עשיו לאחר יריבות הדמים שנוצרה ביניהם. פגישה זו מכינה אדם להתמודד עם הרוע. הרמב"ן מציין כי רבי יהודה הנשיא נהג ללמוד את פרשת "וישלח" בכל פעם שעמד להיפגש עם אנשי המלכות הרומאית, כדי "ללכת אחרי עצת הזקן החכם (יעקב אבינו), כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו".
בעולמה של חסידות נעשה שימוש במונח: "עולם, שנה, נפש". כלומר, כל תופעה מוצאת ביטוי מקביל בשלושה ממדים: במרחב המקום (עולם), במרחב הזמן (שנה), ובמרחב האישיות של האדם (נפש). כך למשל, בית המקדש משרה קדושה במרחב המקום, השבת משרה קדושה בממד הזמן, וליבו של האדם מיועד להשראת קדושה בנפש.
רבי לוי יצחק מברדיטשב נוטל את מפגש יעקב ועשיו מממדי העולם והשנה (קשיי הגלות ופגעי הזמן) אל ממד הנפש, ומלמד כיצד מוטל על האדם להתמודד עם הרוע הפנימי שבו. "היצר הרע שמכונה עשיו, פוגש במלאכי יעקב, שהם מחשבות קדושות של יעקב, שמהם נבראים מלאכים. הפסוק אומר (בראשית לב, יח-יט): "כי יפגשך עשיו אחי ושאלך לאמור למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך. ואמרת, לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדוני לעשיו".
היצר הטוב שולח מנחה ליצר הרע באמרו לו, שבאמצעות המעשים הטובים ישיג תועלת גם בעניינים גשמיים. האדם אינו מבקש להתנזר מהנאות, אלא מוצא את ההנאה והסיפוק במעשיו הטובים. הוא קד ליצריו ומסביר להם כי מעשה זה טוב – להם. דרך האדם להתמודד במפגש עם הרע הפנימי שבו, היא להשתמש ביצריו ככלי להגשמת ייעודיו הרוחניים, ולעשות טוב – מתוך מניע אנוכי.
דברים מקבילים מצינו בביאור הגאון מווילנה (על משלי כ"ה כ"א), לגמרא (קידושין דף ל' עמ' ב') "אם פגע בך מנוול זה (היצר הרע) משכהו לבית המדרש". היצר הרע הוא חלק מן האדם המבטא את רצונותיו הגשמיים. הדרך להתמודד היא ע"י כך שתצא לו תועלת גשמית מהלימוד בבית המדרש. ומווילנה לבגדד: גם רבי יוסף חיים בעל 'בן איש חי' בפירושו 'בן יהוידע' מפרש כי הצורך ביצר הרע הוא לחידוד הלימוד בבית המדרש, כמו שכתוב בזוהר (חלק א' דף קלח ע"א) כי בלי היצר הרע לא קיימת שמחת הלימוד. על כן, גם לעתיד לבוא לא יתבטל היצר הרע אלא יעשו בו שימוש ללימוד תורה, כי אדם ללא יצרים מאבד את כוח היצירה!
בספרו "על התשובה", כותב הרב יוסף דב סולובייצ'יק כי יש שתי דרכים של בעל תשובה להתמודד עם עברו: דרך אחת היא "ביעור הרע" תוך הדחקת העבר מתודעתו. ברם, "כאשר אדם מוחק חלק מן העבר, הוא מקצץ חלק מהווייתו ואישיותו מתגמדת". עדיפה "תשובה מאהבה", שבה האדם מביט אל עברו באומץ ומבקש לתקן את הרע שעשה. דרך זו מכונה "תיקון הרע והעלאתו". מי שחוזר בתשובה כזאת "זדונות נעשים לו כזכויות" (יומא דף פ"ו עמ' ב') ו"במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (ברכות דף ל"ד עמ' ב'). בדרך זו אין האדם דוחק את עברו למצולות. אדרבה, זיכרון החטא מעצים בנפשו את השאיפה להשתנות ולהיות טוב יותר.
על הכתוב (בראשית ח', כ"א) "יצר לב האדם רע מנעוריו" אומרים חז"ל (תנחומא בראשית פרק ז'): "אתה עושה אותו רע! יצר הרע מסור בידך". כלומר, ביצר כשלעצמו אין רע. היצר הוא כלי שניתן להשתמש בו לרע או לטוב. הכל תלוי במשתמש, ואין האדם מסור ברשות יצרו.
רבי לוי יצחק מסנגר אף על היצר הרע ומלמד כי בכוח האדם להשתמש בו ככלי להניע להגשמת הנעלות שבמטרות. זה פשר המנחה שהביא יעקב לעשיו, והיא מלמדת כי עם רוע פנימי אין להתמודד ע"י דיכוי והדחקה. אדרבה, מוטל על האדם להשתמש ביצרים הגשמיים לשם העצמה וקידום האישיות ומטרותיה הרוחניות. אל לו לאדם לעקור את הרע אלא מוטל עליו לעדנו, להעלותו ולקדשו.
