מערכת שבתוןרבי אברהם דב מאבריטש (1760-1840) היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב. כיהן ברבנות בחמלניק, באבריטש ובז'יטומיר.
הוא חיבר את הספר "בת עין", בו דרשות על התורה והמועדים. בספר מודגשת מידת הענווה והשפלות, וכן משתקפת אהבתו של המחבר לארץ ישראל. ואכן בסוף ימיו, בשנת 1831, עלה ארצה והשתקע בצפת, בה הנהיג את עדת החסידים.
סיפר הגאון מטשעבין זצ"ל עליו: "בכל בוקר אחר תפלת שחרית, היו מגישים לפני כ"ק אדמו"ר רבי אברהם דובער מאבריטש, בעל ה'בת עין', כוס קפה חם עם פרוסת עוגה לפת שחרית. יום אחד כשהביאו לו את הקפה והעוגה, לא נגע בהם. אחר שעה קלה נכנסה הרבנית לחדרו בבהלה ואמרה שנודע לה שהיתה שאלה על החלב, ורק כשראתה שלא נגע בחלב נרגעה.
"שאלו התלמיד שלמד עמו: 'איך הרבי ידע שלא לשתות, הלא זה מופת גלוי?' ענה לו הרבי: 'אין כאן שום מופת. אלא שאיתא בירושלמי שאין היצר תאב אלא בדבר האסור, והנה בכל יום כשמביאים לי את הקפה, אין לי שום תאוה לשתותו, אבל היום הרגשתי רצון מיוחד לשתות את הקפה, ולכן משכתי ידי ממנו'".
בכ"ד בטבת ה'תקצ"ז אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. מסופר שהרב אברהם דב היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים, ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו, ואילו הוא עצמו השתטח על הארץ. הזעזועים גברו, וחלק גדול מבית המדרש התמוטט. אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו, וגם הגג נשאר תלוי באוויר, והמתפללים ניצלו בדרך נס. עד היום ניתן לראות בצפת את בית מדרשו. הרב נפטר בי"ב כסלו ה'תר"א ונקבר בבית העלמין בצפת.
מתורתו לחנוכה: "ולכן אמרו חז"ל מצות נר חנוכה מניחו על פתח ביתו מבחוץ ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו, ודיו פירוש עיקר המצווה להניחו על פתח מבחוץ כדי להאיר לכל בחינות חיצונים, רוצה לומר מי שיכולת בידו לעסוק בעניינים גשמיים בשוק בכוונה טובה כדי להעלותם לקדושה כנ"ל זהו בוודאי טוב, וזהו עיקר מצות נר חנוכה להיות מבחוץ בבחינת חוץ כנ"ל.
"אבל בשעת הסכנה, היינו שמתיירא להכניס את עצמו לבחינת חיצוניות לדברים גשמיים כדי להעלותם כי שמא אין יכולת בידו כל כך להתגבר על היצר הרע, אזי מניחו על שלחנו, ודיו רוצה לומר יזהר מאד עכ"פ בענייני שלחנו, היינו בענייני אכילה ושתיה שתהיה בבחינת ודיו היינו בחינת הסתפקות שיהיה די סיפוקו בלבד כדי לעבוד הבורא".
