מערכת הבחירות זקוקה לנס

יעקב זכה לשורה של הצלחות במלחמה רב-זירתית: הוא שרד את המאבק במלאך, צלח בשלום את המפגש עם עשיו, ושני בניו היכו באנשי שכם ואיש לא עמד בפניהם. עתה, אחרי שוך הדי הקרבות, "ביקש יעקב לישב בשלווה", אבל למעשה הוא חזר בדיוק אל הנקודה ממנה יצא: הוא יצא מארץ כנען בעקבות מאבקו עם עשיו על הבכורה, הבחירה והברכה, וחזר לארץ כנען למאבק בניו על הבכורה, הבחירה והברכה.

תחילת הפרשה מתארת את בית יעקב בתקופה של מערכת בחירות. ברור לבני יעקב שכמו שאצל אברהם נבחר בן אחד, יצחק, והאחר ישמעאל הורחק, וכמו שבבית יצחק יעקב נבחר ועשיו נדחה – גם במקרה שלהם אח אחד ייבחר והשאר ילכו למקום אחר. חמישה אחים ראו עצמם ראויים לתפקיד הבן הממשיך, היורש בחומר וברוח, שיתברך במיטב הברכות. ראובן ראה עצמו ראוי בהיותו הבכור, שמעון ולוי כבר הוכיחו את עצמם כתחבולנים וערמומיים כאביהם, יזמים ומבצעים עם רקורד צבאי של חיסול אויבים והצלת אחות מהשבי, ויהודה כבר הפך למנהיג בזכות תכונותיו, שהאחים כבר הכירו, וקוראי הפרשה לומדים להכירן בהדרגה.

אולם, בניגוד לשאיפותיהם של ארבעת בני לאה הבוגרים, נראה היה בבירור שיעקב בוחר ביוסף הצעיר בן רחל, אשתו האהובה, היחידה שאיתה רצה יעקב להתחתן. מבחינתו יוסף הוא הבכור האמתי, ולבכר את בן האהובה על בן השנואה זה לגמרי טבעי. יוסף ניחן בחן ויופי כאמו, וכל אימת שאביו רואהו הוא נזכר ברחל אהובתו. רחל הייתה "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה", ואף יוסף כמוה "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה". האחים ראו "כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו", ראו את הבגד המלכותי המיוחד, כתונת פסים, המסמן את עדיפותו ומדגיש את מעמדו מעל כולם. אפשר שאף הכירו את מדרש חז"ל שהיה זיו פניו דומה ממש לאביו, ו"שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו" (ב"ר פד, ח). מעבר לכל זאת, אחרי שיעקב עקב ועקף את אחיו הגדול, וכך עשה גם סבא יצחק לישמעאל, אך סביר שאף יעקב יבחר בצעיר על חשבון כל בן בוגר.

תהליכים חברתיים כמו שנאת האחים מתרחשים בדרך כלל בהדרגה, וכך המעורבים בהם לא תמיד מודעים להם ולא שמים לב לעוצמתם ולמשמעותם. אנחנו, שיודעים לאן מתקדמת הפרשה, מזהים כבר בהתחלה את עוצמת השנאה ורוצים לצעוק ליוסף קריאת אזהרה שאורבים לו בפינה.

אבל יוסף הנער, כמו אישה בזוגיות שמתערערת לאיטה, לא רואה את הסימנים ולא מבין עד כמה הוא שנוא נפשם של האחים. כמוהו גם אביו – לא מעלה על דעתו ששנאה מסוכנת מתפתחת בביתו. לו היו יעקב ויוסף בנו מודעים לעומק השבר, יעקב לא היה שולח את יוסף לבדו, ויוסף לא היה דבק במשימתו לעשות חצי שביל ישראל כדי למצוא את מבקשי רעתו. סביר שגם האחים עצמם לא הרגישו שהם מלאי שנאת אחים, אלא ראו עצמם כמי שנמצאים בתקופה טבעית של מתחים, שתגיע לקיצה כשיתיישרו ההדורים, אם כי כיצד הם יתיישרו לא היו יודעים.

והנה זה בא, בעל החלומות מופיע משום מקום, ולארבעת הטוענים לכתר יש פתרון, עליו אי אפשר היה לחלום. כמו במקרה שכם, שמעון ולוי קופצים בראש: "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ", שכן לשיטתם באלימות ובכוח פותרים בעיות. ראובן הבכור חייב לתפוס פיקוד, ומציע להשליך את יוסף לבור "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו". בהשבת הבן האהוב אל אביו הוא מקווה גם לתקן את החטא שחטא כלפיו במעשה בלהה. יהודה מחכה להזדמנות להציע חלופה שתייצב את מעמדו כמנהיג המשפחה, וכשנראית באופק שיירה, הוא קופץ על המציאה ומציע את המכירה. האחים מייד מצייתים ליהודה, ללמדנו שמנהיגותו כבר זכתה אצלם להכרה שלמה.

ארבעה אלה ביקשו אפוא להיבחר על חשבון האח האחר, ועל סיפור יוסף אין צורך להוסיף ולספר. אולם, על הנבחרים של זמננו מה נאמר ומה נדבר, גם הם בוודאי אינם מודעים כיצד הם נראים ונשמעים, איזו אווירה עכורה הם יוצרים, ולאיזה בור הדברים עלולים להידרדר.

כנגד חמשת האחים בימי יעקב שנאבקו זה בזה על ההנהגה, באו חמשת האחים החשמונאים בימי מתתיהו שנאבקו זה עם זה נגד אויבי האומה. בנים אלה לא שאלו "מי בראש" אלא מה אפשר לעשות בשביל המדינה, והיו מלוכדים סביב המשימה. בימים ההם וכך בזמן הזה כולם יודעים להתאחד בעת צרה ומלחמה, אך נותנים לאינטרסים ולשנאה לחלחל בעת שלווה. כשקמו בנים חשמונאים אחרים, הורקנוס ואריסטובלוס, שפתחו במלחמת אחים, הם הביאו לארץ את הרומאים. ובזמן הזה? העתיד לוט בערפל: רק אם נשתנה ונשתדל, אפשר שנס גדול יקרה, "וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל".