מדינת ישראל השלישית

מדינת ישראל הראשונה קמה במאה העשירית לפני הספירה. היא קמה לאחר שבע שנות מלכותו של דויד בחברון על יהודה, כששבטי ישראל פונים אל דויד ומבקשים ממנו לאסוף תחת כנפיו את כל עם ישראל.

33 שנים מלך דויד "על כל ישראל ויהודה", כמאמר הכתוב. עם מותו של דויד ירש שלמה את כיסאו ומלך על ישראל ויהודה במשך 40 שנה. ואז, 73 שנים לאחר כינונה של מדינת ישראל, התרסקה המדינה והתפלגה לשתי מדינות: מדינת יהודה, עליה מלך רחבעם בנו של שלמה; ומדינת ישראל, עליה מלך ירבעם. גֵּן הפירוד, שכנראה העם היהודי נולד איתו, לא חדל לקנן בתוכו והוא התפרץ בעוצמה עם מותו של שלמה.

לכאורה, היה מקום לצפות שברית של אחווה תיכון בין מלכות יהודה ומלכות ישראל בהיותן "שתי מדינות לעם אחד", ואולם לא כך היה הדבר. לכל אחת היו אינטרסים משלה, והן לא נמנעו מלכרות בריתות עם עמים אחרים כנגד אחותן, עצמן ובשרן. סופן של שתי הממלכות ידוע – שתיהן נעלמו מן המפה. האחרונה שבהן יהודה, עם חורבן בית המקדש הראשון, כ-400 שנה לאחר התפלגותה של מלכות שלמה, מלכות ישראל.

חג החנוכה שבפתחו אנו עומדים הוא חג של אור, של שמחה והלל על ניצחונם הגדול של החשמונאים על אימפריית יוון האדירה, וכינונה של מדינת ישראל בפעם השנייה. ניצחונם של המכבים על היוונים, שראשיתו במרד של מתתיהו החשמונאי ובניו באימפריה היוונית, ששלטה בארץ ישראל שפרץ בשנת 167 לפני הספירה, הושלם אמנם בשנת 163 לפני הספירה עם שחרור ירושלים והמקדש. אולם, ממלכת ישראל החשמונאית שהוקמה בעקבות המרד לא הגיעה אל המנוחה והנחלה ואל עצמאותה המלאה אלא רק כעבור 25 שנה, בשנת 142 לפני הספירה, שנת שלטונו הראשונה של שמעון, בנו של מתתיהו. רק אז נכרתה ברית בין היוונים לבין החשמונאים, יהודה שוחררה מהעלאת מיסים למלכות, ובכך הייתה למדינה עצמאית לכל דבר.

עצמאותה של מדינת החשמונאים לא האריכה ימים. 75 שנים אחר כך, בשנת 67 לפני הספירה, הלכה לעולמה המלכה שלומציון (אלכסנדרה). מלחמת אחים פרצה בין שני בניה, הורקנוס ואריסטובולוס, מלחמה שהובילה לכיבוש ירושלים והמקדש בשנת 63 לפני הספירה על ידי המצביא הרומאי פומפיוס, בסיועו הנדיב של הורקנוס ולוחמיו. בכך בא הקץ על עצמאותה של יהודה החשמונאית, ונפתחה הדרך שהובילה לחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, ולתחילתה של גלות בת קרוב לאלפיים שנה.

אור הנרות הנשקף אלינו בחנוכה מחלונות הבתים, מאיר את הלילה הישראלי באור גדול המגרש את החושך המקדים לרדת אלינו בלילות החורף. ואולם, אסור שהאור הזה יסנוור את עינינו מראות את התהליך שעברה מדינת ישראל החשמונאית מהניצחון הגדול על היוונים ועד החורבן כעבור 237 שנים. חג החנוכה הוא חג של שמחה, אבל הוא חייב להיות גם חג של חשבון נפש.

1,700 שנות גלות לא יכלו שלא להטביע את רישומן על העם היהודי, ובשלהי המאה ה-18 החלו להתפתח ניצנים של משבר בעם היהודי וביהדות, משבר שהחריף במאה ה-19, והוליד את תנועות החסידות, הרפורמה, ההשכלה וההתבוללות, ובסופו של התהליך – את התנועה הציונית.

טבעו של משבר שהוא מוליד את הפילוג, פילוג בין הדבקים במסורת אבותיהם כמימים ימימה ובין אלה המבקשים להשתחרר ממטען העבר המעיק על גביהם. החתירה המשותפת לציון ולכינונה מחדש של מדינת ישראל הצליחה לחפות על גן הפילוג המאיים, אך צילו של זה לא חדל ללוות אותה אף לא לרגע.

בשנת תש"ח הכריז דויד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל השלישית. חרב הפילוג המשיכה לאיים, וביתר שאת, עם השלמתן לכאורה של המשימות הציוניות. בשנים האחרונות נשלפה חרב הפילוג מנדנה, וכל הסימפטומים מצביעים על כך שאנחנו בעיצומה של מלחמת אחים. יש המקילים ראש בהגדרת המציאות העגומה כמלחמת אחים, זאת באשר לא נורתה בה אף ירייה אחת. ואולם, אנחנו מצויים כבר במלחמת אחים מודרנית שיש בה את כל הסממנים העלולים לדרדרה לאחיזה בנשק, וגם אם לא, יש בכוחה להביא לאותן תוצאות הרסניות.

מלחמת האחים המודרנית הפורצת על רקע מחלוקות אידיאולוגיות, דתיות, פוליטיות היא מלחמה המאופיינת באי יכולת לדבר, בשנאה, בדה לגיטימציה של מחנה היריב, באי אמון במוסדות השלטון, במחאות אלימות, ברשתות חברתיות גסות רוח, והיא כבר כאן.

חג החנוכה המבטא את השמחה על הקמת מדינת ישראל השנייה, מהווה גם תמרור אזהרה למדינת ישראל השלישית. "נרותיי הזעירים סיפרו לי סיפורים על עבר של עם" אבל גם "ואשמע כל נר ונר לי קורא קום התעורר, עם חיה וקם".