קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)פרק י"א בשמואל א' מסתיים לאחר הניצחון של שאול והעם בקרב מול בני עמון. העם בהתלהבותו מבקש לפגוע באלו שלא קיבלו עליהם את מלכותו של שאול, אך נבלם ע"י המלך. שמואל לוקח את ההזדמנות לחידוש המלוכה וציפוף השורות, מה שמוביל לשמחה גדולה בעם. "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד".
דווקא מתוך המקום השמח והמרגש הזה, פרק י"ב מתחיל במנגינה אחרת לגמרי. שמואל נעמד לעיני כל ישראל ונושא נאום תוכחה גדול. הוא מאשים אותם על הבקשה למלך, שנעשתה בזמן ומהמניעים הלא נכונים, מזהיר אותם מהמשך הדרך ואף מוריד להם גשם בימי הקציר כדי להפחיד אותם, שלא יעשו את הרע בעיני ה' בהמשך.
את כל המסרים הללו שמואל מעביר אל העם, רגע לאחר שהוא מודיע להם כי הוא עוזב את תפקידו – "וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
כמה אירועים חריגים עולים פה. הראשון הוא שמדובר בשופט שלא מסיים את ימיו, הוא פורש מתפקידו ולא מת במהלכו – אירוע שלא קרה לפניו; השני – במסיבת הפרישה שלו והמלכתו של המלך החדש, הוא בוחר להרבות בתוכחה; השלישי – בעצם שמואל לא באמת יורד מסדר היום. בהמשך הפרקים רואים שהוא המשיך לכהן בתפקיד חשוב אל מול העם ואל מול המלך.
נראה ששמואל הקדים את זמנו ונמצא בצומת דרכים, שבימינו אנו נוכח ביתר שאת. אדם פורש ממקום העבודה או יוצא לפנסיה ושואל את עצמו – מה הלאה? מצד אחד הוא סיים את התקופה בתפקיד הקודם, אולי כבר לא זקוקים לו בתפקיד זה, אך עדיין כוחו במותניו. ובמקרה של שמואל וגם של מנהיגים רבים היום – הם מבינים שהשליחות שלהם לא תמה.
כך למעשה, כמו ששמואל היה נקודת המפנה בין השופטים למלכים, הוא מציג לעם תפקיד חדש – נביא ומדגים להם את תפקידו. הנביא לא מנהיג את העם צבאית, גם אין תפקידו לשמח את העם אחר ניצחון ולהרים את רוחו. תפקידו להעביר את דבר ה', שלעיתים קרובות אינו נעים.
הוא מראה לנו היום שגם כאשר התפקיד תם או מתייתר, כאשר יש עוד רוח ה' ורוח שליחות, השליחות ממשיכה. הוא בונה את עצמו מחדש לתפקידו ולתקופה חדשה – חשובה ומאתגרת לא פחות.
