הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)מסגרות חברתיות ולאומיות הפועלות בצורה נכונה ושוויונית, מייצרות בד"כ תחושת שותפות מעצימה. אולם אם אינן מנוהלות כראוי, אותה קירבה יתרה שבהן עלולה ליצור חיכוך גדול בין חלקיה – חיכוך שמוביל לא פעם למתח, לשנאה ולפירוד.
במשך שנים רבות, רוב החברות בעולם המערבי נוהלו במבנים היררכיים נוקשים: מלכים, אצולה, כנסייה, בעלי אחוזות ומספר מצומצם של בעלי הון החזיקו ברוב מוקדי הכוח, ואילו רוב האזרחים – איכרים, פועלים ותושבי הערים הפשוטים – כמעט שלא השתתפו בהחלטות על גורלם. השכבות השולטות נהנו מזכויות יתר, מחסינות משפטית-חברתית ומשליטה במשאבי המדינה. עיקרון השוויון בפני החוק כמעט שלא היה, וגם הזכות לבחור ולהיבחר הייתה מוגבלת.
המהפכה הדמוקרטית במערב ביקשה לשנות זאת. היא לא הבטיחה שוויון מוחלט, אך שאפה ליצור שוויון לאומי-פוליטי מרבי: לכל אזרח אותו קול בקלפי; מוקדי הכוח כפופים לבחירות תקופתיות; וחילוקי הדעות על המדיניות מוכרעים בדיון ציבורי פומבי של נציגי העם בבתי המחוקקים, על פי כללים שוויוניים וברוב קולות.
דמוקרטיות רבות במערב נמצאות בעשור האחרון בתהליך של שחיקה. בעמדות מפתח שלטוניות פועלים בעלי תפקידים בכירים, שאינם נציגי ציבור, המובילים מדיניות בהתאם לתפיסת עולמם, לעיתים תוך עקיפת נבחרי הציבור ובניגוד לעמדתם, תוך שהם מונעים מהם למלא את שליחותם הציבורית – לייצג את הציבור שבחר בהם.
במקומות רבים ניכרת תופעה של אכיפה בררנית; אירועים התואמים את תפיסת עולמם של בעלי התפקידים מטופלים באופן אחד, בעוד אירועים בעלי פוטנציאל הפוך מטופלים באופן שונה לחלוטין. יש עבירות הנחקרות בקפדנות ואחרות המוזנחות; יש נחקרים הזוכים ליחס מקל ואחרים המופלים לרעה ומטופלים במלוא חומרת הדין, לעיתים תוך עיכוב, מעצר מהיר או מניעת יכולת להתארגן ולהגן על עצמם.
אפליה, חוסר שוויון ואי־קבלת עמדת הרוב פוגעים באמון הציבור במוסדות השלטון החיוניים. הם גם מעצימים את הפרוד והקיטוב בין חלקי החברה, ופוגעים בחוסן הלאומי.
פרשת וישב נקראת בדרך כלל בסמיכות לחנוכה. קוראים בה על המשבר במשפחת יעקב – שנאת אחים שנזקיה השפיעו על ההיסטוריה של עם ישראל לדורות. ההתחלה: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹום" (בראשית לז, ג). עפ"י הרשב"ם, האהבה היתרה של יעקב ליוסף גרמה לקנאת האחים: "וישראל אהב וגו' – כל זה גרם הקנאה" (שם). מכאן ואילך השנאה הלכה וגברה, הגיעה לכדי רצון לפגוע בו, ולבסוף למכירתו ולירידה למצרים.
חכמינו למדו מכך לדורות, שאסור להפלות בין אחים בתוך המשפחה: "'וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים' – ר"ל בשם ראב"ע אמר: צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף 'וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְגוֹ'" (בר"ר פד, ח). הרמב"ם אף הביא להלכה שיש להימנע מהעדפה אפילו בדבר מועט: "צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו, אפילו בדבר מועט, שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף" (נחלות ו, יג).
התא המשפחתי הוא מסגרת אינטימית שבתוכו מתהווים תהליכים חשובים ביותר. אינטימיות וקִרבה יתרה עשויות להשפיע בצורה מנוגדת: מצד אחד לייצר אחווה ושיתוף פעולה מיוחדים בין בני המשפחה המביאים להישגים; ומצד שני – חיכוך, תחרות ואפליה בתוך המשפחה עלולים להביא לעוצמות של שנאה ומחלוקת שאין כמותן.
"מי יתנך כאח לי" וכו' – ישראל אומרים להקב"ה: מי יתנך כאח לי – כאיזה אח? את מוצא שמתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחים שונאים זה את זה: קין שנא להבל והרגו, וכו'; ישמעאל שנא ליצחק, וכו'; עשו שנא ליעקב, וכו'; והשבטים שנאו ליוסף, וכו'. וכאיזה אח אמרו ישראל? – כמשה ואהרן, וכו', שהיו אוהבים ומחבבים זה את זה; שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה הגדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחים – זה בגדולת זה וזה בגדולת זה" (תנחומא שמות כד). מן ההיבט הזה יש דמיון בין התא המשפחתי ובין המסגרות החברתיות והלאומיות.
את ההצלחה הכבירה של החשמונאים במלחמתם נגד היוונים יש לזקוף, בין היתר, לאחדות ולשיתוף הפעולה המיוחד שהצליחו ליצור בין חמשת האחים החשמונאים – בניו של מתתיהו – וכן בינם ובין העם: "ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'" (ספר חשמונאים א', ד', נ"ו).
את רוחם אנו מבקשים לאמץ היום ברוח מילות השיר העממי שהיינו שרים בחנוכה בשנות הילדות – בשני קולות: "שְׁמַע! בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה, וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל".
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
