הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הגבורה הנשית של זמננו עלתה ובלטה לנגד עינינו בתקופה שבין שמחת תורה לחנוכה השנה, והיא מחידושי המערכה הצבאית הנוכחית. תופעה זו מתחברת למקום המיוחד של נשים דווקא בחנוכה, חג הגבורה.
מלחמת "חרבות ברזל" החלה בשמחת תורה, שהוא חג גברי ביותר, ובו ברוב בתי הכנסת נשים הן צופות בלבד, והיא מגיעה עתה לימי החנוכה, שבו המסורת מעניקה תשומת לב מיוחדת לנשים. בבתים רבים בישראל הודלק אמש נר חנוכה על ידי האישה, ולא על ידי האיש, המגויס לצה"ל, והיא זו שהוציאה ידי חובה את כל בני הבית. הגמרא קובעת כי "אישה ודאי מדליקה", וכי "נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א). רש"י מסביר "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אישה נעשה הנס", ואילו רשב"ם אף מדגיש "שעיקר הנס היה על ידן… בחנוכה על ידי יהודית" (תוספות מגילה ד, א).
אומנם לא ברור מתי התרחש סיפור יהודית והריגת הצורר, אולם המסורת הרווחת מימי הביניים ואילך מקשרת אותו לתקופת השליט היווני אנטיוכוס, והוא אף עיצב מנהגים ייחודיים לנשים בחנוכה. לזכר אותו מבצע נועז של יהודית נתקבל מנהג לפיו "נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות" (שו"ע, תרע, א), והכוונה "דווקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם" (משנה ברורה). כמו כן, נתקבל מנהג "לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב" (שם, ב). בקהילות צפון אפריקה התפתח מנהג נוסף: לעשות יום טוב לבנות, עיד אל-בנאת, בסוף חנוכה, בראש חודש טבת.
אני רואה לנגד עיניי את גיבורות המאבק ביוונים קמות ומתגלמות מבחינה מסוימת בנשים של זמננו
נוסף על סיפור גבורתה של יהודית, יש עוד שתי גיבורות שהועלו על נס בקשר למאבק החשמונאים ביוונים: האחת היא אם שבעת הבנים שעודדה את בניה להימנע מהשתחוויה לצלם, וכתוצאה מכך הם מסרו נפשם ומתו בזה אחר זה, ולבסוף אף היא קפצה מהגג ומתה. אישה זו, שנקראת בתלמוד מרים ובמדרש חנה, הפכה לסמל ראשוני למיתה על קידוש השם. חז"ל קראו עליה: "אם הבנים שמחה", וציינו שמעלתה עולה בהרבה על מסירות אברהם אבינו בעקדה.
גיבורה אחרת היא בת מתתיהו הכהן, שנדרשה להיות בליל כלולותיה בחיק ההגמון תחילה, ובסעודת חתונתה נשאה נאום חוצב להבות, שדרבן את אחיה המכבים ואת יתר הגברים להניף את נס המרד.
בשלושה סיפורים אלה ניתן להבחין בשלושה דגמים של גבורה נשית: גבורתה של אם הבנים היא גבורה פסיבית שיש בה התגברות על רגשות אימהיים, ונכונות להקרבה טוטאלית מתוך אמונה גדולה והשלטת השכל על הרגש. גבורת יהודית, מנגד, היא גבורה אקטיבית ואסרטיבית, כאשר יהודית יוזמת ונוטלת על כתפיה את התפקיד להושיע את עמה. גבורת האחות החשמונאית מתאפיינת ביכולת להפעיל אחרים ולהתסיס את הגברים להתקומם נגד הגזרות האיומות, לקחת את גורלם בידיהם ולפעול בנחישות נגד אויביהם.
כשאני מתבונן בנשים הגיבורות של הזמן הזה, אני רואה לנגד עיניי את גיבורות המאבק ביוונים קמות ומתגלמות מבחינה מסוימת בנשים של זמננו. מייד לאחר שמחת תורה התוודענו לענבל ליברמן, הרבש"צית של ניר-עם, שבתושייתה הצילה את קיבוצה; לקצינת המשטרה מאלי שושנה משדרות, שחיסלה מחבלים בלחימה עיקשת; ולרחל אדרי מאופקים, שבקור רוחה שרדה את השתלטות המחבלים על ביתה; בחודש כסלו כבר הכרנו את גבורת החטופות, כגון הגר ברודץ', שבנוסף לטיפול בשלושת ילדיה שנחטפו איתה, טיפלה גם באביגיל עידן, שכנתה בת הארבע, ששני הוריה נרצחו.
אך פרט לנשים הספציפיות שזכו לתשומת לב תקשורתית מיוחדת, למדנו להעריך את הנשים והאימהות ששרדו בממ"דים ביישובים שהותקפו בשמחת תורה, התוודענו לתצפיתניות שהתריעו, לחיילות קרביות שהרתיעו ועוד. פרט לנשים שהתמודדו ומתמודדות באתגרים הביטחוניים, אי אפשר שלא להעריך ולהוקיר את גבורת היום-יום של אלפי אימהות לילדים שהפכו באחת להורה יחידני, וכל עול הבית מושם על שכמן, לנשים שנרתמו לעזרת נשות המגויסים, ולמתנדבות הרבות בתחומים רבים ושונים בכל רחבי ישראל. אני מזמין את הקוראים למיין את גיבורות זמננו לפי שלושת סוגי הגבורה שציינתי לעיל.
בימי החנוכה השנה נזכור ונוקיר את הנופלים, הפצועים והחטופים ואת גיבורי צה"ל וכל כוחות הביטחון, ונברך על כך שערך הגבורה חזר ונעור בחברה, אף שזה קרה בשל כורח המציאות המרה, ונתפלל שהגבורה תוביל לישועה, כפי שהייתה בימי יוון הרשעה.
