הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פעמים יכול להיות שהרגשנו שאדם קרוב אלינו מוטרד, אך העדפנו שלא להתעניין. לאחרונה, נערך סקר שמצביע שאחד מכל ארבעה אנשים מדווח על קושי להתעניין באדם קרוב שנראה מוטרד. איך זה יכול להיות? הרי אנחנו בדרך כלל פתוחים, מדברים על הכל. אולם, דווקא ביכולת להתעניין באחר אנחנו יותר מהססים. פעמים רבות אנחנו חוששים שהנושא יכול להיות אישי מדי, או שאנחנו לא רוצים להביך. לפעמים אנחנו פשוט חוששים שלא נדע איך לעזור, ולא תהיה לנו עצה מספיק טובה.
פרשתנו חותמת במפגש שבין יוסף לשר האופים והמשקים ביחס לפתרון חלומם. יוסף הצליח לגרום לשרים לשתף אותו בחלומם בזכות שאלה אחת: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם". למרות הפערים התרבותיים שהיו קיימים בבית האסורים בין העבד העברי השפל לבין שרי המלך, לא חשש יוסף לדרוש בשלומם.
אכן, רגע של חום אנושי במרתפי הכלא הצליח לשבור מחיצות ולטשטש פערים. יוסף מאיר להם פנים אף שמצבו האישי קשה, הרי מאז שהושלך לבור על ידי אחיו הוא נע ונד ומצבו רק מידרדר מיום ליום. גם כשהגיע למקום בטוח בבית פוטיפר, והקב"ה היה בעזרו, שוב נזרק לבית הכלא בשל עלילה שנרקמה נגדו על ידי אשת פוטיפר. ובכל זאת, יוסף מתעלה ברגעיו הקשים, כואב את מצב הרוח של שכניו בבית הסוהר בראותו את פניהם זועפים ומתעניין בהם.
לימים, כאשר פרעה יחלום את חלומותיו ויהיה בתחושת חוסר אונים, וינסה בכל כוחו למצוא מזור לנפשו, הוא יאסוף את כל החרטומים וחכמי מצרים, ואף אחד מהם לא יצליח לפתור את החלומות. בשיא הייאוש, ייזכר שר המשקים ביוסף: "וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם… וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר". אמנם, גם כאשר שר המשקים מזכיר את "העילוי" – פותר החלומות, הוא הקדים שמדובר בנער בזוי, עבד לשר הטבחים – על מנת שפרעה יבין שזו הסיבה שעד כה לא הציע אותו לפתור את החלומות (חזקוני מא ,יב). אולם, עתה משכלו כל הקיצים, באין ברירה מציע שר המשקים להזמינו שמא יצליח במקום שכל השאר נכשלו.
כל זה מתרחש בזכות הרגע המיוחד בו יוסף התעניין במצב רוחם. בזכות אותה שאלה יוסף פותר את החלומות, ולאחר מכן יוצא מבית האסורים אל ארמון המלך. וכך כותב הרב קמניצקי תלמידו של הסבא מסלבודקה בפירושו "אמת ליעקב" על התורה: "בא וראה גדלותו של יוסף, שאחרי שנרדף כל כך מסריסי מלך מצרים, שהושיבו אותו במשמר על לא חמס, ואף על פי כן מכיון שראה פני הסריסים זועפים, והוא נפקד לשרתם, שאלם תיכף מדוע פניכם רעים. ובאמת מצינו אח"כ מתן שכרו בצדו, שהרי שאלה זו היתה עילת עלותו לגדולה".
רבי מתיא בן חרש מלמד אותנו על החשיבות של הקדמת שלום לכל אדם (אבות ד, טו). אולם, פעמים שלא מספיק רק לומר שלום אלא לשאול שאלה יותר מזמינה: מה שלומך היום? כאשר אנו מזהים שאדם מצוי במשבר ובתחושה של עצב, יש לאמץ את סגנונו של יוסף: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם".
לצערנו, בעטיה של המלחמה התרבו הצרות בחברה. הקשיים גדולים, והדבר גורם לצער גדול לרבים, ובעיקר לאלו שעברו קשיים בגוף ובנפש. זו הזדמנות להתעניין בשלומם של האחרים, ושמא שאלה קטנה שנובעת מתשומת לב תוכל לגרום לשיתוף משמעותי וחשוב. ההתעניינות וההקשבה לאחר נחוצות בתקופתנו, יכולות לשבור מחיצות ולפתוח לבבות.
