הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)משנכנס אדר מרבין בשמחה – כמה פעמים בשנים האחרונות אירעו מאורעות מכיוונים שונים שהקשו מאוד על השמחה בפורים: פטירת ר' צבי יהודה זצ"ל; פיצוצי האוטובוסים בתל אביב; אסונות אישיים שונים וכדו'. בכל אותם פעמים הייתה תחושה מיוחדת בפורים – הכיצד ניתן לשמוח ? באורח די מובן אם כי אנו מתפללים מאוד מאוד שלא בדרך זו כך יהיה , דווקא בימי הפורים האלה הייתה שמחת פורים שמחה אמיתית. היא הייתה אמיתית בשל העובדה שהיא לא נבעה מניסיון ליצור באופן מלאכותי מצב רוח של "מוכרחים להיות שמח", ולא הייתה מבוססת על אותם עניינים שוליים שנדבקו לפורים. היא הייתה אמיתית בשל היותה קשורה ומחוברת לנושאים האמיתיים של חג הפורים – לשמחה על כך שהקב"ה אתנו גם בימי הסתר פנים קשה. המסכות, ההכתרות, ההופעות, השוק, החיקויים, התחרויות ההיתוליות – אלה רק ניסיון חיצוני ליצירת אווירה מסוימת שאין לה קשר אמיתי לחג הפורים. הדבר האמיתי של חג הפורים הוא השמחה הפשוטה על כך שריבונו של עולם עמנו גם בשעות שנראה שהשמיים מתקדרים ושנותרנו לבד.
שהרי מה תוכנו של חג הפורים ? כשבאו חז"ל ותמצתו את "אסתר מן התורה מניין", לימדו אותנו כי השמחה על הארת הפנים בתוך הסתרת הפנים היא עיקרו של חג הפורים. מגילה זו נועדה להיות המגילה שתלווה אותנו בדיוק במצבים ההפוכים לרבו ימי המקרא. ברוב ימי המקרא הייתה הופעת ריבונו של עולם גלויה ודבר הנבואה הופיעה ברוב עם, ובשל כך לא היה ספק בעצם קיום ההשגחה העליונה בלב מי שלא אטם את עצמו לקרוא אותה. בימי מגילת אסתר הופיע דבר ד' במקומות שלכאורה אין להעלות על הדעת לחפשו שם – במשתאות אחשורוש, בתמרוקי הנשים ובנכלולי הארמון. לא זו בלבד, אלא שחלק בלתי נפרד מגאולת עם ישראל התבסס על "לך כנוס את כל היהודים", שהוא הופעת אור הגאולה מלמטה מלמעלה. מצוות פורים מבטאות עקרונות אלה – מקריאת המגילה ועד החשיבות העליונה לאיחוד מחדש של האביונים עם שאר השכבות, ושל החברים בינם לבין עצמם.
גם עלינו רובצת השנה עננה גדולה. בדברנו על "עלינו" אין אנו מתמקדים בציונות הדתית בלבד. אין זה נכון ביום הפורים לדבר על "מפורד ומפוזר" בין העמים, ולהעמיק בעלי מחלוקת, אלא לדבר על האומה בכללה. עוברת עלינו תקופה קשה. מסביב יהום הסער, ומלכות פרס (איראן) שוב שבה למעמדה כמבקשת להשמיד את ישראל. גם לידינו ממשיכה הרשעות לצמוח, ושליחי ציר הרשע תופסים את השלטון בעולם; האנטישמיות באירופה מתעוררת; העם היהודי בגלות בשקיעה וכדו'. לו היינו יכולים להתנחם במה שקורה פנימה – דיינו, אולם גם כאן אנו מוצאים עצמנו בתקופה של החשכה: האלימות הגוברת, הפירוד, ההתרחקות ההדדית, השחיתות, זניחת אלה שאינם מסוגלים לעמוד במרוץ החיים הכלכלי, הקצאת המשאבים לחולים לזקנים ולילדים ועוד ועוד. תקופת בחירות היא בוודאי אינה תקופה המקדמת את "לך כנוס את כל היהודים".
לפיכך, חג הפורים האמיתי נחוץ הוא היום הרבה יותר. זו ההזדמנות שלנו כמבוגרים ושל ילדינו היותר מבוגרים לעצב את חג הפורים בדיוק בדרך בה הוא צריך להיות מעוצב – כחג חיזוק האמונה בריבונו של עולם המכוון אותנו במסתרים; כחג חיזוק הרגישות לעני, לאביון, לגר, לזר, ליתום ולאלמנה; כחג חיפוש הדרכים לחבר מחדש אותנו המפוזרים והמפורדים בארצנו שלנו; כחג חידוש הברית שיש לנו עם המאבק ברשעה המגולמת בדמותו של עמלק; כחג השמחה הנובעת מראיית הכל בפרופורציות של עם נצח ולא של חיי שעה. אדרבא, נקום אנחנו יחד עם ילדינו ונוליך את האנרגיה העצומה שנאגרה בנו ומטלטלת אותנו בסערה עמוקה לתהליך של השתחררות מכל הצדדים החיצוניים המזיקים של פורים, ולהתרכזות במסרים האמיתיים והיסודיים של חג עליון זה. משם נשאב את האמונה, משם נחזק את האחדות, משם נקשיב יותר למצוקות של האחר, ומשם נמצא את הדרך להפוך את האבל לששון ואת הצער לשמחה.
תרומה תשס"ו
