דרושים אנשים עם אומץ לב ציבורי

פרשת יתרו עוסקת בארוע המכונן בחייו של עם ישראל והוא קבלת עשרת הדיברות בהר סיני.
טרם אירוע מכונן זה מתקיים ביקורו של יתרו במחנה ישראל.
עוברים פחות מחודשיים מיציאת מצרים , אך המידע והחדשות מתפשטים חיש מהר בעולם. ישנו עם חדש שאך אתמול היה עבד, אותו עם נבחר על ידי אלוהים לא מוכר, שהשמיד את המעצמה העולמית החזקה ביותר- מצרים, בחר בעם העבדים והוציאו לחירות.
כבר במלחמה הראשונה , עם זה מנצח, וכל המערכת הלוגיסטית שלו פשוטה ,וניסית למרות החיים הקשים במדבר.
סביר שבכל עמי האזור מתקיימות ישיבות קבינט שמסמיכות את המנהיגים , לגשש, להוציא משלחות ולנסות לתהות על קנקנם של ישראל. הראשון שהעז לבוא לביקור מדיני כזה הינו יתרו כהן מדיין חותן משה. יש ליתרו קשרים משפחתיים עם משה ולכן נבחר בקלות לעמוד בראש המשלחת המדיינית.
המפרשים חלוקים בדעתם מתי הגיע יתרו ? לפני מתן תורה בעודם חונים נגד ההר, או לאחר מתן התורה החוקים והמנהגים.
נראה נכון ללכת עם פירושו של הרמב״ן המוכיח כי יתרו הגיע לפני מתן תורה ותפס את משה בשלב ההכנות הארגוניות למעמד הר סיני.
יתרו רואה את המעמסה הרבה על משה ונכנס לתפקיד היועץ הארגוני הראשון בתנ״ך. הוא מייעץ למשה לייצר היררכיה ארגונית , לבזר את הסמכות ואת האחריות .
על תפיסה זו אין מחלוקת בין יתרו למשה, אולם יש מחלוקת על תכונותיהם של אותם שופטים/ מנהיגים.
לפי יתרו הם צריכים להיות – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. ״ ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך , וכל הדבר הקטון ישפטו הם״ (יח׳ כב׳).
משה מאידך מחליט מעט שונה ״ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם״ ובהמשך ״ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם״(יח׳ כו׳).
רוב המפרשים עוסקים בסוגיה זו וכולם רואים בבחירתו של משה ״אנשי חיל ״ בלבד תכונה שכוללת את כל השאר(הרמב״ן והרשב״ם) או תכונה של חריצות וחתירה לאמת כפי שמסביר הספורנו.
אולם לפי כלל המפרשים לא ברור למה משה בחר רק אנשי חיל? ומה מהות ההבחנה שעושה משה בין דבר קשה לקטן, בעוד יתרו עושה הבחנה בין גדול לקטן ?
לטעמי יש מחלוקת מהותית והבנה שונה של המציאות ושל הצרכים של עם ישראל בין משה ליתרו ומכאן ההבדלים.
יתרו מגיע ממלכה מסודרת פחות או יותר של עם מדיין. הוא רואה מציאות של עומס עיסוקים על משה וישר מקיש שמדובר כנראה בעומס של תיקים משפטיים רגילים שבין אדם לחברו. המערכות המדינתיות מסודרות , הדת ברורה והויכוח היומיומי הינו סביב רכוש , זכויות, כבוד , נושאים פליליים וכסף . לשם כך צריך שופטים שא״א לשחד אותם וקשה יהיה שיטו משפט. לכן ממליץ על אנשים עשירים, שונאי בצע, וכאלה שיחתרו לאמת שבכל מקרה פרטי . זה אופי השופט המומלץ בנושאים שבין אדם לחברו. לכן גם ממליץ יתרו שנושא בסכום קטן או פשע קטן ישפטו הם ואילו אם הדבר גדול בהיקפו הכספי או שמדובר בפשע חמור או תקדימי יביאו אותו למשה.
משה רואה שונה לחלוטין את המציאות בה שרוי עכשיו עם ישראל. הבעיות הן לא רק בעיות של משפט אלא בעיות של מנהיגות. הנושאים שעל הפרק אינם רק נושאים שבין אדם לחברו , אלא בעיקר ויכוחים על הדרך, על הערכים של החברה ועל הנורמות האזרחיות של הציבור. לכך צריך יותר מנהיגים ופחות שופטים. משה צריך לבחור את אלו שיובילו את העם בקשיים במדבר, את אלו שידבקו בערכי ומצוות התורה, ואת אלו שלא יתכופפו לפני בעלי ממון, פוליטיקאים או בעלי זרוע. לשם כך הוא צריך מנהיגים שהם ״ בני חיל״. אין פה כוונה למפקדים שהם בעלי אומץ לב בלבד, משה מחפש מפקדים ומנהיגים שהינם בעלי אומץ לב ציבורי, שאינם חוששים להביע את דעתם ואינם חוששים להוביל גם אם זה נגד הזרם , ורצון הציבור. זו התכונה החשובה ביותר ולטעמו של משה היא גם המספיקה. מי שהוא איש חיל יהיה בהמשך גם נבון , וגם צודק.
לכן בתפיסתו של משה המנהיגים צריכים לפתור את כל הנושאים שבין אדם לחברו, וגם להנחות ולכוון בנושאים שבין האדם למקום, במצוות ובדינים. לכן עליהם להביא למשה את הבעיות הקשות והמורכבות בלא קשר להיקפן. על משה לעסוק בדיון הלכתי שלא ברור ובדיני פרה אדומה, או נושאים ערכיים אחרים שבדילמה . הקובע הוא הקושי והמורכבות ולא הגודל וההיקף.
זה סוג המנהיגים שמשה צריך טרם קבלת התורה מול הר סיני. כפי שאנו רואים בכל הדורות , תפיסתו של משה היא הנכונה. מאז ומתמיד וגם לעתיד אנו נדרשים למנהיגים ומפקדים שהתכונה המובילה שלהם היא ״אנשי חיל״.
(יתרו תשעד)