הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ה״תורה״ הראשונה אותה קיבלנו ממשה רבנו הייתה ״למה תכה רעך״. זוהי הבשורה הראשונה שלימד את עם ישראל – איסור הכאת הרע. מדובר בשנים רבות לפני מתן תורה, דבר המלמד כי זהו יסוד שאין בו צורך להתגלות א-לוהית, כי אם הוא נטוע בעצם הקיום של האומה. לא זו בלבד, אלא שחכמים האירו שדברים אלה של משה כוללים איסור הרמת יד על חברו, וכינוי האדם העושה זאת רשע. לימים תחייב התורה את המכה בחמישה תשלומים, ותבטא בכך את החומרה ואת האחריות הגדולה שמוטלת על אדם המכה.
מה יכולים אנו ללמוד מכך שאחד ה״ארורים״ שבפרשתנו הוא ״ארור מכה רעהו בסתר״? השאלה אינה על עצם העובדה שהכאה תופסת מקום נכבד בשנים-עשר היסודות החמורים שעתידים להיאמר במעמד הר גריזים והר עיבל, כי אם בהתמקדות התורה דווקא במי שמכה את רעהו ב״סתר״.
בדברי הראשונים מצאנו התייחסויות שונות. הידועה ביותר היא סוגיית האכיפה, לאמור: מכה רעהו בגלוי יידון על ידי בית-הדין; לעומת זאת, העושה זאת בסתר יהיה חוטא נשכר, שהלוא אין דרך חברתית להתמודד עם המעשה. כך פירש רבינו מיוחס (פרשן קדום לתורה, לא ידוע הרבה עליו) בפירושו הראשון: "פשוטו כמשמעו, על שופך דמים בצנעה בלא עדים…" ואף בעל "המשך חכמה" כתב: "… דבגלוי יענישהו בית דין 'פצע תחת פצע' וכו', אבל בסתר אם יתבעהו בבית דין יכפור בו". דברי הקללה כלפיו הם חמורים, והם אלה שיהוו מחסום בפני הפיתוי להכות בסתר, ולסבור כי אין איש רואה, ועל כן אין דין ואין דיין.
אולם, ישנה אפשרות אחרת ליישב את התמיהה על ה"בסתר", והיא שמדובר בסוג אחר של הכאה – הכאה בלשון, אלימות מילולית ופגיעה. ואכן, כבר רש"י כתב "מכה רעהו בסתר – על לשון הרע הוא אומר", ללמדך, שמדובר אכן בהכאה שאינה מכוונת לגופו של האדם, ולהלכות חובל בחברו, כי אם לנפשו, תודעתו ורגשותיו, ולהלכות לשון הרע, רכילות, הלבנת פנים ושקרים. בעל הטורים הוסיף נופך משלו: "בסתר – בגימטרייה בלשון הרע".
בימינו נוספה דרך מחודשת, ערמומית ואכזרית, להכאה בסתר. האפשרות להשתלח ולפגוע, להטיח שקרים ולעלוב, להוציא שם רע ולמוטט את שמו הטוב של אדם – שמאפשרות הרשתות החברתיות בצורות מגוונות- היא ״סתר עכשווי״. ההסתתרות מאחורי שמות לא אמיתיים, כינויים וירטואליים, קבוצות אנונימיות וכדומה, ויריית מטחי גסויות ודברי נאצה, כשכל אלה נעשים בצורה אנונימית והסתרת הזהות האמיתית – היא כלי שהיכולת הגלויה להתמודד עימו כמעט ואינה אפשרית. היא ה'סתר' החדש.
מילים יכולות להרוס. הלבנת פנים והחורבן שאדם סופג כאשר מופעלים נגדו צורות ההכאה האלה, חמורות פעמים רבות מאלימות פיזית, שאף היא כמובן אסורה לחלוטין. כאשר מצרפים לכך את הבוטים השונים, המכפישים בצורה מכוערת ומתועבת, ואף הם פעולה שניתן להגדירה כ"בסתר" על אף שהיא נעשית בראש חוצות, שהלוא המכה אינו ידוע ואינו מאפשר התמודדות עימו – התופעה חמורה הרבה יותר. אין לי כל ספק כי כל ספר הלכה שהיה מחובר בימים קדמונים, והיה מכיר את האפשרויות ואת התופעה – היה פוסק להלכה כי דברים אלה אסורים בצורה החמורה ביותר. הם חמורים כאיסור דאורייתא הנובע מיסודות הלכות הלבנת פנים ולשון הרע, הם אסורים בארור מיוחד המצוי בפרשתנו, והם גם אסורים מבחינה אנושית מוסרית ומצפונית, ואף אם התורה לא הייתה ניתנת הם היו אסורים לחלוטין.
הדברים לא באו לשלול מחלוקת, ביקורת, וויכוח, העלאת טענות קשות וכדו'. להפך, הם באו לשחרר אותם. טוב לנו לא להיות בחברה שכולם "שפה אחת ודברים אחדים", אך הדברים חייבים להיעשות בגלוי, ביושר, בנאמנות לאמת ובבקשת שלום ורדיפתו. לא בסתר.
