חוק הגיוס

חוק הגיוס המוצע גורם לסערה ציבורית: בין אלה הרואים בו תחילת פתרון שישנה את המציאות הקיימת כיום בתחום ההתגייסות של הציבור החרדי לצה״ל, ושעם יישומו במהלך השנים התגייסות החרדים תלך ותגדל; בין אלה הסוברים שהוא אינו נותן מענה לצרכים העכשוויים; ובין בעלי הגישה הקונספירטיבית הסוברים שמדובר בתרגיל של אחיזת עיניים, כדי להרוויח זמן ולשמר את המצב הקיים של אי־גיוס. המריבה בתוך החברה הישראלית סביב גיוס החרדים, תוך כדי מלחמה, אינה מצב בריא. אפשר וחייבים לתקן אותו מוקדם ככל האפשר.

התמונה האמיתית מורכבת מאוד. מצד אחד, כפי שהדבר נתפס בעולמה של הציונות הדתית, הגיוס לצה״ל בזמן "מלחמת מצוה" הוא מצווה חמורה מן תורה וזכות גדולה להצלת נפשות של הציבור, ו"לא תעמוד על דם רעך". זו המצווה היחידה בתורה שעליה מוסרים את הנפש ביודעין ומלכתחילה, ואין להשתמט ממנה, ואף פיקוח נפש אינו דוחה אותה (בשונה משלוש עבירות של "ייהרג ואל יעבור", שאם ניתן להשתמט ולברוח מהן חובה לעשות כן). תפיסה זו מקבלת משנה תוקף בשעה שמדינת ישראל ניצבת מול איומים משמעותיים משבע חזיתות, והצורך לקחת חלק במלחמת מצווה של "עזרת ישראל מיד צר" הוא מוחשי וקיומי.

מצד שני, אם באמת רוצים לייצר מצב שיאפשר גיוס חרדים בסדר גודל של 5,000 בשנה ויותר (לצערי יש מאלה שקוראים לגיוס חרדים, שאינם באמת מעוניינים בכך, ולא מוכנים למחירים הכרוכים בכך), צריך לתת מענה לשאלה איך ניתן לחבר את הציבור החרדי לגיוס לצבא. האם הדרך הנכונה היא בסנקציות ובכפייה.

זכיתי לסייע לעוסקים בגיוס חרדים ב־26 השנים האחרונות; אני מכיר את הסוגיה מקרוב, ולכן אני סבור שזאת אינה הדרך. טועה מי שחושב שכפייה תביא לגיוס, ולו של חייל אחד. העובדה היא שחרדים נעצרו והוחזקו בכלא, וזה לא השפיע עליהם להתגייס. גם הסנקציות הכלכליות לא יעילות: עולם הישיבות החרדי יודע בעת הצורך לגייס מתומכיו בחו״ל את התמיכה הכלכלית שנחוצה לו.

ב"ה, חל שינוי בקרב חלקים בחברה החרדית, ויש יותר שרוצים להתגייס מרצונם. צריך לאפשר להם את זה, גם למתגייסים בגיוס רגיל וגם למתגייסים לשלב ב׳ (מדובר על אלפים). אני רואה חשיבות גדולה במתגייסים לשלב ב׳. בשיחות עם חרדים שהתגייסו לשלב ב׳ למדתי שנוצר אמון בינם לבין הצבא, וזה חשוב מאוד, ומקרין לקהילה החרדית כולה. כל זמן שמתנהל מאבק ונעצרים בחורי ישיבות, יש לחץ גדול עליהם שלא להתגייס.

החוק המוצע הוא המקסימום שניתן להשיג במצב הקיים. ההסכמה של הרבנים ונציגי הציבור החרדי לחוק הזה, שכולל בתוכו גם סנקציות, היא תקדים היסטורי. מי שדוחה אותו משום שהוא רוצה סנקציות חריפות יותר, צריך לקחת בחשבון שלא יהיה חוק בכלל. ולכן חייבים לקדם אותו בברכה, וסוף סוף לחוקק אותו מוקדם ככל האפשר, ולהתחיל במהלך. החקיקה תניע את המהלך ותרגיע את השטח. כל דחייה בחקיקתו מעכבת את הפתרון, מונעת גיוס, ונותנת גושפנקא לקיצוניים של הפלג הירושלמי, שפועלים באלימות בקרב הקהילה החרדית. אם החוק היה נחקק לפני שנה או שנתיים, כבר היינו רואים אלפי מתגייסים.

ישנו דבר נוסף וחשוב מאוד שרבים חוזרים עליו, לענ"ד או בגלל שהם אינם מכירים את המציאות בצורה מקצועית ובלתי אמצעית, או כחלק מקמפיין פוליטי: אין קשר בין סוגיית העומס על המילואימניקים בשנתיים שעברו ובשנתיים הקרובות, לבין הנושא של גיוס חרדים. העומס על המילואימניקים, שכולל גם אותי כמילואימניק, את בני משפחתי, תלמידיי ואנשי צוות הישיבה, נוצר בגלל שבמשך עשור שוחררו משירות המילואים ופירקו מסגרות בסדר גודל של כ־180,000 משרתי מילואים, שכיום רבים מהם לא משרתים במילואים. מדובר על אנשים זמינים, בגיל המתאים, ביניהם עשרות אלפים בעלי הכשרה קרבית, שיש ביניהם גם מפקדים, בעלי הכשרה מתאימה וניסיון. ולכן הפתרון הזמין לעומס במילואים, שניתן לקדם אותו תוך זמן יחסית קצר, הוא להחזיר עשרות אלפים מהם לשירות מילואים.

מן הצד השני: אני בטוח שבשנים הקרובות אנחנו נראה עלייה בהיקף המתגייסים מהציבור החרדי, רובו הגדול מקרב אלה שאינו לומד בישיבות. צריך להדגיש: גיוס החרדים לצבא לא נועד להפוך אותם להיות דתיים לאומיים. המטרה היא שהחרדים המתגייסים לצבא יישארו חרדים, על פי תפיסת עולמם ועל פי גישתם. אין שום מטרה, חלילה, להפוך אותם למשהו אחר. לכן, כדי לבנות את המסגרות שיקלטו אותם יידרש זמן.

יש לי עכשיו תלמידים מפקדים שעודדתי אותם לעבור מגולני ומצנחנים לחטיבת החשמונאים, כי אני רואה בזה משימה לאומית ממדרגה ראשונה. והם תורניים מאוד ומתאימים לכך. לגבי חטיבת החשמונאים, יש היום הנחיה של הרמטכ"ל שזו יחידה מגדרית מובהקת, עם סטנדרטים חרדיים שכוללים הקפדה על מגדריות, שמירת מצוות, אוירה מתאימה וזמני לימוד (אין אירוע וטכס שלהם שאינו כולל סיום מסכת). למיטב ידיעתי, ב"ה לא הייתה עד כה חריגה בנושא המגדרי בחטיבת החשמונאים.

לפחות עוד שנתיים

כמי שהיה שותף להקמת מספר מסגרות קרביות במהלך עשרות שנות שירות כמפקד בצה"ל, אני מעריך שעד שנגיע לכך שהגיוס של אלפי החרדים ישפיע על היקף ימי המילואים, יחלפו בין שנה וחצי לשנתיים. גם אם נגיע עכשיו, בע"ה, להסכמה עם הציבור החרדי, והם יתחילו להתגייס מחר בבוקר, תהליך של המיון שלהם לשירות ייקח זמן, כי מדובר על מסגרות ממיינות בסדרי גודל ובכלים מיוחדים שמותאמים לציבור החרדי, שאינן קיימות כיום בהיקפים הנדרשים (חטיבת החשמונאים תוכל לקלוט, במקרה הטוב, כמה מאות חיילים חרדים נוספים).

נוסף על כך, יש צורך להקים להם מסגרות מגדריות מיוחדות, עם המפקדים שיודעים להתנהל בצורה נכונה עם הציבור החרדי, כפי שקורה היום בחטיבת החשמונאים.

כדי לסבר את האוזן: כדי לגייס 5,000 לוחמים צריך לגייס ולהכשיר למשימה המיוחדת הזו כאלף מפקדים ואנשי סגל ברמת מ"כ עד מ"פ, בנוסף להם בסביבות 16 מג"דים, 6 מח"טים, ו־2 מפקדי אוגדות. יש לבנות שני מתחמים אוגדתיים שמותאמים מבחינה מגדרית, שבכל אחד מהם כשלוש חטיבות, עם כל המרכיבים הלוגיסטיים, שגם הם מונים כמה מאות חיילים ומפקדים, לצייד אותם בכל הציוד הנדרש, ובכלי רכב ורק"ם. זהו תהליך שלוקח זמן; אלו לא דברים קיימים שאפשר מחר בבוקר להפעיל אותם לשם כך.

מדובר במהלך היסטורי שאנחנו חייבים להצליח בו. זה יהיה תיקון גדול בחברה הישראלית, ולכן צריך לבנות אותו בסבלנות, באחריות וברגישות. אם הוא ייכשל בגלל חיפזון, זאת תהיה בכייה לדורות.

לסיכום, השירות בצה״ל הוא מצווה מרכזית בתפיסת עולמה של הציונות הדתית, ותלמידיה שילמו עליה מחיר כבד לאורך השנים. במקביל, מתרחש שינוי ממשי גם בחברה החרדית. עם זאת, יש לומר ביושר: גיוס חרדים והעומס על מערך המילואים הן שתי סוגיות שונות, הדורשות טיפול נפרד, יסודי ומכבד. בטווח הארוך אין חלופה לשילוב החרדים בצה״ל, ותהליך זה, אם ייעשה באחריות, עתיד לשנות את פני החברה והצבא גם יחד.

אני אופטימי. אני מאמין שבעוד עשר שנים יהיו חרדים שיתמודדו על תפקיד מג"ד בצה"ל (כבר היום יש אחד), ואחר כך גם על תפקיד מח"ט. לא כי התברכתי בחוש נבואי, אלא משום שאין ברירה אחרת. ולכן, זה בסוף יקרה.