פגישה גורלית
רה"מ בנימין נתניהו ייצא עוד כשבוע לפגישה עם הנשיא טראמפ. יש אומרים שזו אמורה להיות אחת הפגישות החשובות ביניהם, אם מסתכלים בעיניים הישראליות. טראמפ יזם את הפגישה הזו כדי לקדם את חזונו לשלום, שקט ושגשוג כלכלי – במזרח התיכון בכלל, ובעזה ובלבנון בפרט.
בעקבות חיסולו, בשעה טובה מוצלחת, גם אם קצת מאוחרת, של הארכי-טרוריסט, בכיר חמאס בעזה, ראאד סעד, בכירים בממשל האמריקני התבטאו בחריפות נגד ישראל, לדברי הכתב ברק רביד (שמקושר חזק שם בממשל). הם אמרו (לכאורה) לנתניהו: "אם אתה רוצה להרוס את המוניטין שלך ולהראות שאינך עומד בהסכמים – בבקשה. אבל לא נאפשר לך להרוס את המוניטין של הנשיא טראמפ אחרי שהצליח להשיג את ההסכם בעזה". הנשיא עצמו, בתשובה לשאלת עיתונאי, אמר: "אנחנו בודקים אם ישראל הפרה את הפסקת האש כשהרגה את בכיר חמאס. ישראל ואני מסתדרים טוב מאוד. מערכת היחסים שלי עם נתניהו טובה מאוד".
אני לא ידוע מה תעלה הבדיקה, אבל מה שבטוח: המסקנה תהיה בהתאם לאינטרס האמריקני באותה שעה. ומכיוון שטראמפ רוצה שקט, סביר שישראל לא תצא טוב מהבדיקה. השאלה היא מה תהיינה ההשלכות לכך. מה ידרוש הנשיא האמריקני מראש ממשלת ישראל בכל הקשור לשלב ב' של ההסכם ביחס לעזה, למשל. האם הוא יתבע מנתניהו להתחיל כאן ועכשיו בנסיגת צה"ל לאחור – מה שאמור להיות החלק האחרון של שלב ב', עוד לפני שהוחזר ארצה גיבור ישראל רס"ר רן גואילי, ועוד לפני שחמאס מפורק מנשקו (עוד לא רואים מי בדיוק יפרק אותו חרף התנגדותו). ומה השניים יסכימו ביחס להפרות החוזרות ונשנות של חיזבאללה בלבנון? האם ארה"ב תיתן לישראל 'אור ירוק' להיכנס בהם חזק ולפעול נגד 'בנק המטרות' החדש שישראל בנתה שם, או אולי יחליט טראמפ לכבול את ידיו של נתניהו, כדי שלא להבעיר את החזית כולה? ומן הסתם, תעלה בפגישתם גם בקשת טורקיה לרכוש מהאמריקנים מטוסי חמקן, שהימצאותם בידה תהווה איום על ישראל, אלא אם כן היא עצמה תשודרג במערכות שעד כה ארה"ב נמנעה מלספק לה, ועוד סוגיות.
אכן, בין טראמפ ונתניהו יש מערכת יחסים קרובה, טובה – מה שתרצו. אלא שהנשיא האמריקני כבר לא צריך לספק הוכחות לכך שפעמים הרבה הוא פועל מהבטן ולא מהראש, משוחרר מקוד הנימוס הדיפלומטי, וכשהוא מוצא לנכון, הוא יודע לשנמך את המנהיג היושב מולו (דוגמת פגישתו ההיא עם זלנסקי). נתניהו יכול להתכונן לפגישה בצורה הכי טובה שאפשר (אני מקווה שרון דרמר, המאוד מקובל בממשל, יסייע גם הפעם לנתניהו למרות ש'יצא בחוץ'), אבל טראמפ אינו צפוי, וקשה לצפות את תוצאות המפגש הזה. בעיניים שלי, הפעם לכלל הציבור הישראלי יש עניין משותף בהצלחת הפגישה הזו – ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, לא משנה. להתפלל ולהחזיק אצבעות.
לא יהיה שום דבר?
אני לא מבין על מה מבזבזים חברי הכנסת, עיתונאים (כולל אני) ומי לא, כל כך הרבה זמן בנושא חוק ההשתמטות. הנה דיווח של יעקב הרשקוביץ, שהובא ב'קו החרדי': "רבן של ישראל, מרן הגר"ד לנדו, לאחר מסירת שיעור הלילה בישיבת 'אור ישראל', בברכה לראש הישיבה הגאון רבי יגאל רוזן ולתלמידים: 'כל הגזרות הרעות, מה שמתנכלים לבני תורה, יתבטלו כחלום יעוף, כענן כלה, כרוח נושבת. לא יהיה שום דבר, אפס אפסים הם וגזרותיהם'". סוף ציטוט.
מעניין יהיה לראות אם השורה התחתונה סביב החוק הזה תהיה כפי שאומר כיום בנחרצות המנהיג הרוחני של הליטאים, "לא יהיה שום דבר", בין אם התכוון שחוק ההשתמטות יעבור, ואזי חרדים יוסיפו להשתמט משירות בצה"ל אך הפעם ברשות ממש של המדינה, ובין אם התכוון הרב לנדו לזה שהחוק לא יעבור או שיעבור בכנסת אך מייד ייפסל בבג"ץ. בין כך ובין כך, מבחינתו אין נפקא מינה. כמו שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה (או נתגייר כהלכה), כך בן ישיבה הראוי לכל פטור מגיוס לצה"ל, הוא מי שנולד לאם חרדית או מי שהיה רשום (ולו שנתיים בלבד) במוסד חרדי. ממש לא משנה אם היום הוא חרדי או אפילו לא דתי, ולא משנה על כמה עבירות דאורייתא הוא עובר כיום, כל יום. לעניין אי הגיוס לצבא 'האפסים' זכות אמו נשמרת לו מיום לידתו ועד יום פטירתו, בשיבה טובה. הא ותו לא. האי, ברדיו מספרים שיש מלחמה? ב"ה, יש מי שעושה את העבודה. בשביל זה יש את המזורחניקים ואת החילויינים הכוייפרים. שהם 'יעשו את העבודה המלוכלכת' – להילחם. ובזכות התפילות 'שלנו', ננצח. זה, פחות או יותר, הפירוש שלי לאג'נדה שלהם.
יש הרבה התפלמסות ופלספנות סביב הצעת החוק שנידונה בשבועות אלה בוועדת חוץ וביטחון כמעט במרתון של דיונים. יש אומרים כי החוק, ולא חשוב מה יהיה כתוב בו, לא יביא אף צעיר חרדי לבקו"ם. כך גם הסנקציות הכלכליות. מי שירצה להתגייס, יתגייס, בלי קשר לכלום. לעומתם, יש הסבורים ההיפך: הכל סברות, הערכות, אולי מאווי לב.
לעומת אלה, יש בחוגים החרדיים כאלה שנמצאו בקשרים עם נציגים של הצבא, ויחד הם קבעו כללים באשר לשילוב חרדים בצבא. ביום שלישי השבוע הודיע נציג צה"ל בדיון בוועדת חוץ וביטחון, כי ההסכמות האלה, בכל הקשור לשילוב חרדים בצה"ל, יעוגנו בתוך שבועיים בפקודות מטכ"ל. כלומר, הן ייהפכו לדבר מוחלט ומחייב כל חייל וקצין בצה"ל, תהא דרגתו אשר תהא. אם לא יקרה פה מה שקרה, לטענת החרדים, עם מתווה אדלשטיין, שבדרך השתנו כמה וכמה סעיפים, הרי שכעת, לאחר שהכל יהיה כתוב וחתום שריר וקיים, ניתן יהיה לצפות שאותם 'גדויילים' מנהיגי הציבור החרדי יישבו יחד עם נציגי אכ"א במדים, ויכריזו לציבור שלהם בפני המצלמות והמיקרופונים: "עתה, כשהדברים מעוגנים בפקודות מטכ"ל, אנחנו מסכימים ואף קוראים קודם כל לצעירים חרדים שאין תורתם אומנותם – להיחלץ חושים ולהתגייס למסלולים החרדים המיוחדים".
קודם כל שיעשו את זה. שלפחות נראה משהו קטן, קטנטן, כפתחו של מחט. אבל, אם גם זה 'גדול עליהם' (כפי שאני מצפה שיהיה, נוכח התבטאויות ה'גדויילים' בחודשים האחרונים), אז שחברי כנסת חרדים וחרד"לים יפסיקו למכור לנו אמירות כמו "חוק הגיוס המתגבש הוא חוק היסטורי שיביא אלפי חרדים לצבא". דיבורים בעלמא. זה שכמה מאות או קצת יותר צעירים חרדים יתגייסו, זה טוב ויפה, אבל בטח לא מספיק וגם לא מספק. נוכח המציאות הביטחונית הסבוכה, ונוכח העומס הבלתי נתפס שעל כתפי המגויסים, דרושה כאן מיני-מהפכה בתפיסה של החרדים ומנהיגיהם: ממנוכרים לשותפים. ממבודלים למחוברים.
בעיניים שלי, כשם שבווידוי החלק הראשון הנדרש מהמתוודה הוא הכרת החטא, כך גם כאן. הצעד הראשון המתבקש הוא: הכרזה – גם אנחנו (החרדים) בעסק (מתגייסים). בלי זה, הכל פטפוטי סרק. וכך נכון להתייחס לכך ולפעול בהתאם.
"נוכח המציאות הביטחונית הסבוכה, ונוכח העומס האדיר שעל כתפי המגויסים, דרושה מיני-מהפכה בתפיסה של החרדים ומנהיגיהם: ממנוכרים לשותפים, ממבודלים למחוברים"
לא משעמם פה
כותרת בעמודו הראשון של 'ידיעות אחרונות', יום שלישי השבוע: "ראש השב"כ בקבינט: הסיכון לחטיפת ישראלים בארץ ובעולם עלה בגלל המחיר ששולם בעסקות החטופים". (חשיפה של אמיר אטינגר). האזהרה של צה"ל: אנשי קבע יעזבו – 500 בקשות של משרתי קבע להקדים את עזיבתם מונחות באכ"א, ובצבא חוששים שזו רק ההתחלה. הכנסת טרם השלימה תיקון לחוק שיאפשר תוספת לדמי הפרישה לקצינים ולנגדים, והחשש הוא שדווקא בתקופה ביטחונית רגישה תהיה נהירה אל מחוץ לשורות צה"ל".
ועוד: "'אנחנו בסכנה ממשית לאיכות כוח האדם של צה"ל, וכל זה בגלל ח"כ אחד או שניים שמעכבים את ההתקדמות לפתרון', מזהירים בצבא… מאז 2019 מנסים לתקן את החקיקה, והנושא נדחה כבר 20 פעם. הצבא מתרוקן מאנשי קבע איכותיים גם במערך הקרבי והטכנולוגי" (יואב זיתון).
ובאותו יום: "התקווה של האסירים הביטחוניים הפכה לייאוש. אנחנו בפתחו של אירוע, המלחמה עומדת אצלנו בפתח", התריע נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר קובי יעקובי, בדיון בוועדה לביטחון לאומי בכנסת. יעקובי הוסיף: "אנחנו כמעט שנתיים עסוקים בהכנת הארגון ליום שבו האגפים יבערו. התקווה שלהם הפכה לייאוש. אם יש תחושה שמלחמת התקומה מתנהלת בעצימות נמוכה בתוך בתי הסוהר, אני אומר בוודאות שאנחנו בפתחו של אירוע. שב"ס מתכונן לאפשרות של עימות רחב היקף".
ראש אגף המבצעים בשב"ס, גונדר אביחי בן חמו, אמר: "אנחנו רואים קשר ישיר בין הזוועות שביצעו המחבלים ב-7 באוקטובר לבין ההתנהגות שלהם בבתי הסוהר. העין שלי יודעת להבחין בסוג ההתבוננות על המנעולים, על הרשתות ועל החצרות. הם היו בתחושה שהם ישוחררו ויהיו בבית, ועכשיו הם מבינים שהדלתות נסגרו. הם נחושים לאתר את מדיניות הביטחון שלנו".
ואם ההתפרצות שם אכן תקרה, לפחות שירות בתי הסוהר לא יוכל להגיד: לא ידענו. קראו את פירוט המידע שכבר יש להם. גונדר בן חמו אמר לחברי הוועדה: "בשנה האחרונה נתפסו תרשימים של התאים ושל האגפים. האסירים סימנו איפה יש לוחם כליאה אחד ואיפה שניים. הם עוקבים כדי לנסות לשבור בדמיונם את מערכת הביטחון. ארכי-מחבלים מיואשים כשהם לא משוחררים. אנחנו רואים אותם נערכים. הם יקראו תיגר על בתי הסוהר, אבל לא ניתן להם. המלחמה בשב"ס לא הסתיימה".
ואם זה יקרה, צפויה כמובן השלכה מזה על ערביי ישראל, 'שומר חומות' 2. אבל בשורה התחתונה, אני רגוע. הרי השב"ס תחת אחריותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. הוא מהר מאוד יבהיר להם שאיתו לא מתעסקים. את הפיתות והמקלחות הארוכות במים חמים הוא כבר לקח להם. מה עכשיו?
ראש בראש בסייבר
ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר בצה"ל, אלוף אביעד דגן, בסיום תרגיל משותף עם פיקוד הסייבר האמריקאי: ״בשנתיים האחרונות, נבלמו עשרות פעמים ניסיונות של אויבים לפגוע ולהשבית מערכות לאומיות. הניסיונות הללו עוד יגברו. אנו ניצבים מול אויבים שינסו לנצל כל פתח במערכות ההגנה שלנו. אין לנו את הפריבילגיה להישאר מאחור. להפך – מוטלת עלינו החובה לשמור על ביטחון המדינה. יחד עם השותפים שלנו, אנו מפתחים מערכות ופרויקטים שעושים בדיוק את זה״.
וכזכור, מבקר מדינה התריע מפני אפשרות כזו ביחס לבחירות לכנסת הקרבות. יותר מ-120 מומחי סייבר מיחידות בשני הצבאות נטלו חלק בתרגיל, שהתקיים בארה"ב במתקן צבאי מאובטח, במתחם סייבר מתקדם. הם התאמנו יחד – מקלדת אל מקלדת, כתף אל כתף – מול מגוון איומי סייבר רלוונטיים. התרגיל גובש כמענה לשינויים ולאתגרים אזוריים בממד הסייבר בשנתיים האחרונות, ונועד בראש ובראשונה לחזק את התיאום המבצעי ולתרום ליציבות האזורית.
מחנכי הדור
"בתוך 10-15 שנים, מערכת החינוך של הציונות הדתית תהיה חרדית", כך טען קלמן ליבסקינד, עורך 'מקור ראשון' בגיליון שבת שעברה. במאמר מקיף בנושא הביא ליבסקינד את הנתונים דלהלן: בגני הילדים של החמ"ד – 40.4% מהגננות באות מהמגזר החרדי (עלייה של 12% בשנתיים האחרונות). 31% מהמורים בכיתות א-ו בחמ"ד הם חרדים (עלייה של 22% בשנתיים), רק 50% דתיים לאומיים ועוד 19% 'לא ידוע'. בחטיבות הביניים 'רק' 11% חרדים (ובכל זאת, עלייה של 56% בשנתיים האחרונות).
ליבסקינד גם הוציא מהחישוב את המורים המקצועיים, והתוצאה: פחות ממחצית ממחנכי הכיתות בחמ"ד בכיתות א-ו באים מהמגזר הציוני דתי. ולקינוח: השנה, תשפ"ו, פנו 5,884 מורים כדי לקבל אישור ללמד בחמ"ד. פחות מ-40% מהם התחנכו בציונות הדתית.
הכיוון ברור. ביום שייתנו למורה 'סרוג' ללמד במוסדות חרדיים, לא התעמלות (גם זה בספק) אלא לחנך כיתה – החרשתי. מה הנתונים דלעיל אומרים, מעבר לזה שכנראה ה'סרוגים' נוטים לא לבחור במקצוע ההוראה? וכן, בהנחה שמחנך כיתה אינו רק בייביסיטר על ילדינו, האם אנחנו באמת מצפים ממחנך חרדי שינחיל ויטמיע בילדינו/בנכדינו את ערכי הציונות הדתית החשובים לנו? ועוד היום, כשיש קרע של ממש בין האוכלוסיות על רקע אי הגיוס לצה"ל). ואם ה'סרוגים' לא באים להוראה, ואת החרדים נידחה, אם מי כן יעמוד מול התלמידים – ערבים? (ויש כאלה במורי מקצועות גם בחמ"ד), מורים 'חילונים' בחמ"ד? (גם לשיעורי תנ"ך, יהדות ואזרחות, למשל)? ובעצם, אם נשלול זאת, אז למה זה פשוט לנו שיש לא מעט מורות דתיות ואף חרדיות בחינוך הממלכתי שאינו דתי?
מורכב. חלק מנכדיי לומדים בבית ספר 'משתף' – ילדים דתיים לצד שאינם דתיים. התוצאות – מצוינות.
