עו"ד פרופ' אבי וינרוטלאחר שיעקב ירד למצרים, ביקשו המצרים לקנות זרעים ונאמר (בראשית מ"ז, י"ט) "תן זרע ונחיה". שואל רש"י: לשם מה היה נחוץ למצרים זרע, הן יעקב ירד למצרים אחרי שתי שנות רעב, ויוסף ניבא (בראשית מ"ה, ו') כי "עוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר"?
תשובתו של רש"י היא כי "מכיוון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב".
מקשה הרמב"ן, אם כלה הרעב אחרי שנתיים, הרי שפתרון חלומו של פרעה לא התקיים. פתרון חלום שכזה הוא סוג של נבואה. כיצד ייתכן כי נבואה לא תתגשם?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מבאר כי פתרון החלום אכן משקף את רצון ה' כי ישרור רעב שבע שנים. אולם, רצון זה תקף כל עוד שאין במצרים צדיק שיבקש מהקב"ה לבטל את הגזירה. יש כוח נשגב המושל במציאות ומסוגל לשנות תוכנית זו – וזהו רצון הצדיק, כי "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
אכן, משנה היא באבות (ב', ד') "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". אדם שמבטל את רצונו לרצון הקב"ה, הרי שהקב"ה מבטל כביכול את רצונו שלו ועושה את רצון הצדיק. במסכת תענית דף כ"ג עמ' א' מצינו כי תפילת חוני לגשמים נענתה כי תפילתו יצרה רצון אלוקי להגשים את תפילתו. במסכת מועד קטן דף ט"ז עמ' ב' למדו חז"ל מהפסוק (שמואל ב', כ"ג, ג') "צדיק מושל ביראת אלוהים", כי צדיק שהוא ירא אלוקים, מושל כביכול בקב"ה, וגם כשהקב"ה גוזר גזירה – הצדיק מבטלה. מה פשר הדבר? הייתכן כי השלטון בעולם אינו מסור בידי הבורא אלא בידי הצדיק הנברא? הן הקב"ה הוא "מלך מלכי המלכים", ואף אלו השולטים בעולם נשלטים על ידו.
בזוהר (חלק ב' דף קס"א עמ' ב') נאמר כי "באורייתא הסתכל הקב"ה וברא עלמא". התורה היא התוכנית האלוקית והכוח אשר על פיו מתנהל העולם. הקב"ה נתן את התורה לישראל ו"כפי מה שהצדיקים שבדור יפרשו את התורה כן יקום". קביעת ההלכה מחייבת להתאים את המציאות לפסק הדין. בירושלמי כתובות פרק א' הלכה ב' מצינו כי קביעת בית הדין אכן משנה את המציאות הפיסית. ה"חזון איש" (קונטרס השיעורים ל"ט) ביאר כי אם יפסוק חכם שבהמה אינה טריפה, הרי שהיא תחיה. הרב דב ווידנפלד (הרב מטשבין) קבע על כן שאין לברך "הגומל" על טיסה, כדי שלא ייקבעו הלכה שטיסה היא סכנה, שהרי פסק הלכה יוצר מציאות.
ברם, שהעולם מתנהל על פי עקרונות של שכר ועונש הלכתיים. כיצד ייתכן כי אלו ישתנו בעקבות ברכת הצדיק? תשובה לכך מצויה במסכת בבא קמא, דף נ' ע״א. שם מסופר כי אדם בשם נחוניה חפר בורות שתייה לעולי הרגל. לימים נפלה בתו של נחוניה לאחד הבורות. רבי חנינא בן דוסא הרגיע ואמר כי הוציאו אותה מהבור. אמר רבי חנינא: "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק הצטער בו, ייכשל בו זרעו?״ אולם, הגמרא ממשיכה ואומרת: ״אף על פי כן מת בנו של נחוניה בצמא״. הכיצד? רבי בצלאל אשכנזי, מבאר ב"שיטה מקובצת", כי רבי חנינא בן דוסא טען שלא ראוי כי דבר שנחוניה טרח להקימו יכשל בו זרעו ״והסכים הקב״ה לדבריו, שכן דרכו של הקב״ה שמסכים לסברת הצדיקים שבדור״. לעומת זאת, בנו של נחוניה מת בצמא לאחר שרבי חנינא בן דוסא נפטר ולא היה מי שיטען בפני הקב׳׳ה. נמצא כי גזרת הצדיק מתקבלת כי היא סנגוריה. זהו אחד הטעמים לכך שכאשר נקרא אדם לבית דין של מעלה יש להזכיר את מעשיו הטובים ולסנגר עליו.
הנה כי כן, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". כוחו של הצדיק לבטל גזירה שגזר הקב"ה, אינו גובר על עקרונות היסוד של שכר ועונש, אלא הוא כוחו של סנגור לטעון היטב מכוח עקרונות של שכר ועונש עצמם, ולהשפיע על הדין תוך כדי התהוותו כך שיִטה לכף זכות.
