במפגש בין יעקב לפרעה המתואר בפרשה, שואל פרעה שאלה קצרה- "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ". גם היום, כאשר שר בכיר או נשיא מדינה פוגש אדם, הוא נוהג לשאול אותו שאלה קצרה מתוך נימוס- מה שמך, מהיכן אתה מגיע וכדומה. מעיון בניסוח שאלתו של פרעה לומד הרש"ר הירש כי הייתה בו עדינות מיוחדת, כמו גם תשובתו של יעקב שהייתה יוצאת דופן בחוכמתה. יעקב עונה- "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם", ולמעשה מחלק בין שתי ספירות של חיים, ימי מגורים וימי חיים. לפי חלוקה זו נראה שיעקב אכן עושה רושם טוב על פרעה המנסה להבין כיצד עומד מולו אדם שאינו רק מבוגר מאוד אלא נראה בהדרת פניו כי היו לו הרבה ימי חיים. בעוד ימי המגורים מתארים את הגיל הכרונולוגי, ימי החיים מתארים את הצד העמוק יותר של החיים.
יש מן הפרשנים המתארים את ימי החיים כימים שבהם הרגיש האדם חי, מאושר, בעוד פרשנים אחרים מתארים את הימים בהם ביצע האדם את תפקידו, ימים של משמעות.
במצב האידאלי, קיום חיים של משמעות, חיים שיש בהם תפקיד ומטרה גם גורמים לאדם לאושר. אולם, לא תמיד הדבר כך, לעיתים השליחות מביאה איתה קושי וסבל, כפי שמתאר יעקב שמעט ורעים היו ימי שני חייו.
התפיסה שלנו לגבי רע וטוב הם במקרים רבים תוצר של השוואה חברתית. כשפרעה משווה את יעקב לאנשי מצרים הוא מגלה אדם מלא חיים של משמעות. לעומתו, יעקב שנזכר בשנות הבריחה מעשיו, העבודה בבית לבן וימי האבל על יוסף, משווה את עצמו לאבותיו ומרגיש ריקנות ואומללות רבה. כאשר יעקב מדבר על שנים רעות הוא לא משווה אותן למנוחה ולכיף שיכול היה לעשות באותן שנים אלא למשמעות שיכול היה לצקת בהן.
כיום אנו פוגשים סיפורים רבים על אנשים אשר ימי מגוריהם נגדעו בטרם עת והלכו לעולמם כאשר הם צעירים מדי ואנו מתפעמים מימי החיים, מהטוב שהספיקו לעשות בחייהם הקצרים. כאשר נסתכל על מה שעוד יכלו לעשות עד זקנותם, נוכל ליפול לעצבות ולייאוש ואילו אם נסתכל על החיים שהיו להם, נוכל ללמוד, להתחזק ולקבל השראה.
אני מנסה ללמוד מכך שאפשר לנסות להסתכל על חיינו, לבחון באילו ימים ביצענו את תפקידנו ולהמשיך לפעול מתוך מודעות לתפקיד ולשליחות שלנו. בתקוה ש"אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ".
(מקץ תשפ"ד)