יעקב ספוקויניבין ברכת יעקב לבניו, דן וגד, מופיע פסוק מיוחד: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה': גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב."
מה עניין הציפייה לישועה דווקא כאן? האם היא קשורה לברכת דן או שמא לברכת גד? מחלוקת בין המפרשים. רש"י בעקבות חז"ל מסביר כי בברכת יעקב לדן מוזכר ברמז שמשון שלפת את שני עמודי התווך והפיל את בניין הפלישתים על יושביו. בזמן שעשה זאת קרא אל ה' וביקש: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא" ועל כך הזכיר יעקב, "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'." שואל הרשב"ם: "וכי יעקב בא להתנבא על אדם שנפל ביד פלישתים וינקרו את עיניו ומת עם פלישתים בעניין רע? חלילה, חלילה". לדעת הרשב"ם מדובר בתפילה כללית של יעקב על בני ישראל מול אויביהם. עדיין קשה מדוע נאמרה ברכה זו במיקום הזה? הפרשן בֶּנוֹ יעקב מסביר שזו הקדמה לברכת יעקב לגד. כידוע בני גד יחד עם בני ראובן עברו חלוצים לפני המחנה והיו זקוקים לברכה מיוחדת. נחמה ליבוביץ' המביאה את דבריו מסכמת כי לדעת כל הפרשנים רעיון הפסוק אחד הוא: "רצה יעקב בראותו את גבורת בניו, את עורמתם ואת הצלחותיהם בקרבות, להעמיד מול כל אלה את בטחונו בה' ובו לבדו".
התחבולנות של דן והחלוציות של גד התממשו יחדיו בפעולות הנועזות של שלושת ארגוני המחתרת, הגנה אצ"ל ולח"י שחברו יחדיו בשנת 1946 ל'תנועת המרי העברי'. אחת המשימות הייתה לפגוע בשדות התעופה הבריטיים בא"י: בלוד, בכפר סירקין ובקסטינה.
ב'ליל המטוסים' נפגעו 29 מטוסים בריטים. על אחת ההתקפות, בקסטינה, פיקד עמיחי פאגלין, קצין המבצעים התחבולן של האצ"ל. הוא חילק את התוקפים לשתי קבוצות, בשתי משאיות שונות. באחת התחפשו הלוחמים לפועלים ערבים המובילים חציר, ובשנייה, למושבניקים עם כובעי טמבל הנוסעים לכנס בכפר ורבורג. כך עברו בבטחה את המחסומים בצומת בילו ובגדרה.
קבוצת הרֶתֶק התמקמה בפאתי השדה וקבוצת החבלנים חדרה פנימה ופוצצה 12 מפציצים מסוג האליפקס. האש בערה למרחוק והשומרים הבריטים ניצלו את האור וירו לכיוון הלוחמים. קבוצת הרתק גרמה להם לא להתקרב, אך אחד מהלוחמים, עזרא עג'מי נפל בקרב. לוחם אחר, שהשתתף בקרב היה מיכאל אשבל. לימים, נפצע בפעולת האצ"ל במחנה צריפין ['סרפנד'], נתפס בידי הבריטים, יחד עם חברו יוסף שמחון. השניים נידונו למוות ונכלאו. בזמן שישב בכלא חיבר אשבל שיר על הקרב בקסטינה.
לְלֹא דֶּרֶךְ הַגֻּנְדָּה [היחידה] צוֹעֶדֶת// וּבַבֹּץ רַגְלַיִם בּוֹסְסוֹת.// אֶל הַקְּרָב הַצֵּת אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת,// אֵשׁ הַמֶּרֶד – יִנָּתֵן הָאוֹת.
עַל הָאָרֶץ צִפֳּרֵי-הַפֶּלֶד,// לְאוֹר-לֵיל נִרְאוֹת הֵן לֹא רָחוֹק.// "זְנֹק קָדִימָה!" הַפְּקֻדָּה נִשְׁמַעַת,// "מוּכָנִים" – עוֹנִים אַנְשֵׁי הח"ק.
וְזִנְּקוּ חִישׁ חַיָּלֵי-מוֹלֶדֶת,// רָעֲדָה הָאֲדָמָה פִּתְאֹם:// אֵשׁ שֻׁלְּחָה שָׁם, הֻמְטְרָה עוֹפֶרֶת,// מְטוֹסִים בָּאֵשׁ עוֹלִים עַד תֹּם.
לְלֹא דֶּרֶךְ הַגֻּנְדָּה נָסוֹגָה,// מִן הַקְּרָב פּוֹסְעִים הֵם בְּגָאוֹן,// רַק כָּךְ אֶת הַמְּדִינָה נִכְבֹּשָׁה// בֶּחָזוֹן, מִקְלָע וּבָרִמּוֹן.
אשבל חיבר גם את השיר 'עלי בריקדות' שם כתב לשרה אהובתו:
וְאִם בִּתְלִיָּה// אֶמְסֹר אֶת חַיַּי לָאֻמָּה,// אַל נָא תִּבְכִּי// כָּךְ נִגְזַר גּוֹרָלִי.
מְחִי דִּמְעָתֵךְ,// לַחֲצִי הַמִּקְלָע אֶל לִבֵּךְ// בַּחֲרִי לָךְ שֵׁנִי// מֵאַנְשֵׁי גֻּנְדָּתִי.
אשבל ניצל מן התלייה בזכות חטיפתם של חמישה קצינים בריטים. האצ"ל איים לתלות אותם אם לא יבוטל עונש המוות על שני לוחמיו. הבריטים נרתעו והמירו את עונש המוות במאסר-עולם. ברם, אשבל נפצע קשה ושוב נשבה כשהיה בין הבורחים מכלא עכו. הבריטים מנעו ממנו עזרה רפואית והוא מת מפצעיו כמה שעות אח"כ. שרה אהובתו קיבלה את העצה שבשיר והתחתנה עם איתן לבני ממפקדי האצ"ל. זו רוח הלחימה, המופיעה בברכת יעקב לדן, שהפילה את הרוכב הבריטי מעל סוסו וגרמה לתבוסתו.
Yaakovspok1@gmail.com
