אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)תיאוריית "החלונות השבורים" היא תיאוריה בקרימינולוגיה הטוענת כי סימנים גלויים של הזנחה ואי-סדר במרחב הציבורי מעודדים פשיעה חמורה יותר.
לאחרונה קיבלתי שיחות מהורים שביקשו לדעת האם אולפנה שהמסדרון שלה לא תמיד נקי, שלא לומר מלוכלך, אמור להשליך על האקלים החברתי או שבעצם מדובר במשהו חסר חשיבות. ובכן, זה לגמרי אבל לגמרי משליך על האקלים החברתי ועל הדנ"א ההתנהגותי של התלמידות.
ואז קיבלתי שיחת טלפון מראשת אולפנה בצפון: "מה ניתן לעשות? איך גורמים לבנות להירתם לטובת העניין? הן לא בדיוק שם".
ונזכרתי ברעיון הנפלא שקיבלתי ממחנך בשם אביחי לוי:
"שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי: לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה. הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם. לדלג מעל לטישואים ולשקיות כאילו שהם אוויר.
oliver-hale
זה נראה לי מהצד שהם פשוט לא ראו את הלכלוכים האלו, בגלל שלמחרת הם גם ככה נעלמים כבדרך קסם, אז בשביל מה בכלל לטרוח? היה להם ניתוק מושלם מהידיעה שיש מנקה בשר ודם, שיכול להיות גם סבא שלהם או מנקה שיכולה להיות סבתא שלהם, שמנקים את הלכלוכים שלהם. שהגב יכול לכאוב להם בגלל אטימות של תלמיד שהשליך את הטישו הזה לרצפה. רציתי להאמין שהאדישות הזו שלהם לא נובעת מרוע, אלא סתם מתוך חוסר ידיעה. אז החלטתי לעשות מעשה:
להקדיש שני שיעורים לטובת העניין. בשיעור הראשון אפגיש את התלמידים עם המנקה, ובשני אנחנו נדבר על מסקנות בעקבות השיעור הראשון. בשעה היעודה, נכנס לכיתה המנקה, והתלמידים לא הבינו מי זה הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה.
למען האמת, גם אני הופתעתי מהחזות שלו. הוא הגיע במדי א' עם חולצה מכובדת ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה. ואז התלמידים שמעו בן כמה הוא… 73. יכול להיות גם סבא שלהם. ואז המנקה הזה אמר לנו שהוא עבד בתור נהג הסעות מעל 40 שנה והסיע בעיקר חיילים, וכן השתתף ברוב מלחמות ישראל. לאחר שיצא לפנסיה, הוא חיפש הכנסה נוספת ולא מצא שום דבר בתחום שלו, ואז הגיעה ההצעה לעבודה בניקיון והוא החליט שהוא הולך על זה.
הוא היה בצבא חובש קרבי, וכן שירת שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד. התלמידים שלי הוקסמו מהידע הרב שלו. ואז הוא סיפר לנו שהוא עבר בצבא משהו, והבנו שהוא סוג של הלום קרב.
התלמידים התחילו לחקור אותו יותר על המלחמות שהשתתף בהן, והוא סיפר להם איך היה בלבנון ואיך היחידה שלו נכנסה גם לבתים של כל מיני בכירים בצבא הלבוני ואיך שהקפידו לא לגעת ולהרוס שום דבר.
כששאלתי אותו אם יש לו בקשה לבקש מהתלמידים שלי, הוא חייך במבוכה ואמר להם: "הייתי שמח אם הייתם מקפידים יותר לזרוק את הלכלוך לפח ולא לרצפה. יש לי בעיות בגב, וזה החלק שהכי קשה לי".
התלמידים שלי היו בהלם. פעם ראשונה שהם ראו שיש ל'קסם' הזה שמנקה להם את הכיתה פנים וסיפור וגוף, ועוד סיפור חיים כל כך מרשים. בשעה השנייה של השיעור החלטנו שאנחנו ממנים תורני ניקיון שאחראים בכל יום להשאיר את הכיתה במצב הכי טוב שאנחנו יכולים, בשביל לחסוך כמה שיותר מאמץ וכאב למנקה.
אני ממליץ לכל מחנך ומנהל שיקראו את המכתב שלך לאמץ את המפגש הזה, ולתת לתלמידים להבין שדברים לא נופלים משמיים. מאחורי כל טישו ושקית שמוכנסים לאשפה, מסתתרת נשמה עם סיפור חיים".
