בנים לאומה

יש רשעים שצריך להקהות את שיניהם. יש רשעים שאינם פתוחים דיים כדי לקבל בדל קצה של תשובה. בשל כך מקהים את שיניהם. רשעים אלה הם אלה שהוציאו את עצמם מן הכלל, שאין להם עניין בזהות הלאומית הקולקטיבית שלנו, שאינם מצטערים בצערו של כלל ישראל ואינם שמחים בשמחת האומה הישראלית. הם באים לליל הסדר כדי לבדל ביניהם לבין עבודת כלל ישראל, שהרי השאלה של הרשע דנה (בפשוטו של מקרא) בקורבן פסח ומהווה מעין ערעור עליו, ובכך גם מערער על המאחד והכולל את האומה הישראלית. לאלה אין לנו תשובה אחרת אלא לא להיכנס עימהם בדברים, ולהקהות את שיניהם, באמירה כי לו הם היו שם לא היו נגאלים. בכך אנו ממשיכים באותו קו בו הם פתחו – הם מבקשים להתבדל ומבוקשם ניתן להם.
ברם, דווקא דרך הבן הרשע אנו יכולים ללמוד, ודווקא בליל הסדר, אל מי לא פונים בדרך זו, וכלפי מי לא מגיבים במשפטים אלה. כל אלה שאינם מבקשים להוציא את עצמם מן הכלל הם שותפים עמנו. יש בהם חכמים, המחפשים באמת מה העדות והחוקים והמשפטים, ואנו צריכים יחד עמם לחפש את המהות והתכלית של היותו כאן; יש ביניהם כאלה שתמים הם, ואין ליבם פתוח כלל לסוגיות ארוכות ולבירורים רעיוניים עמוקים. אתם יחד אנו צריכים להחיות את החוויה היהודית הפנימית, ולהיות שותפים בהתקשרות דרך הסיפור. המענה לבן התם הוא אכן סיפור מעשה יציאת מצרים, ודרך הסיפור המשותף והשורשים ההיסטוריים אנו מתקשרים האחר בשני.
ישנו גם זה שאינו יודע לשאול. חוסר היכולת לשאול יכול לנבוע ממקומות שונים, ועל כולם נאמר את פתח לו. לעיתים הוא נובע מאטימות ומהתכנסות אישית, תוך התמקדות בצרכים האגואיסטיים, ומדובר במי שאינו יודע לצאת מגבולותיו – הפתיחה כלפיו צריכה להתחיל בתודעת השליחות בחיי האדם, ובחובה כמו גם בעונג לצאת מהמסגרות הפרטיות; לעיתים זה שאינו יודע לשאול אינו מסוגל לעשות זאת דווקא מריבוי ומגיוון יתר – הוא אינו מצליח לכנס את המחלוקות כולם וליצור בסיס יציב, ובשל כך הוא לא יודע מהיכן להתחיל. לכל אלה יש מענה מיוחד, שהוא משותף לעונה ולבן גם יחד.
מה שבעיקר צריך להיזהר ממנו, ודווקא בליל הסדר, הוא בזריזות היתר שמתגלה בחברתנו להגדיר במהירות בנים כרשעים, ובכך להסתפק בהקהיית השיניים. פרסומים שונים מדברים על רבים רבים מבני ישראל כרשעים, וכמי שאינם קשורים כלל באומה. אט אט אנו מתדרדרים למקום בו אנו רואים בכל אחד שאינו סובר כמונו, מי שמתייצב נגד האומה הישראלית. בפרסומים שונים הצבא נתפש כצבא שכל עניינו הוא לפעול נגד האומה הישראלית – נשכחת מסירות הנפש על האומה, נשכחת האפשרות שרוב מוחלט של הצבא מאמין כי מותר לנהל מלחמה עיקשת ובלתי מתפשרת כנגד עקירת יישובים אך לא הצבא הוא הכתובת אלא המערכת הפוליטית והאזרחית, נשכחת העובדה שיש חיילים רבים הנתבעים לשרת בניגוד למצפונם ואף לסכן על כך את חייהם – ודברים קשים מאוד נאמרים על האומה הישראלית. שנים רבות בהן למדנו על כלל ישראל, על "אשר בחר בנו" הקודם ל"ונתן לנו את התורה", על האיסור לומר דילטוריא על האומה הישראלית, על תגובת ד' לדברי משה באומרו "שמעו נא המורים" ולדברי ישעיהו באומרו "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" נעלמים כלא היו, וכל זה בניגוד מוחלט לדרך בה אנו דבקים.
ליל הסדר אפוא הוא הזדמנות להזכיר לכולנו את הקמת האומה הישראלית ואת היותנו כאלה, בתוספת החשיבות המרובה לדעת מיהו הרשע עמו אין אנו באים במגע, אך בעיקר – מיהם הבנים לאומה הישראלית עמם יחד נועדנו לצאת ממצרים ולבוא אל הארץ הטובה. בליל הסדר השנה נחדש את הברית העמוקה שיש לנו עם כל חלקי האומה הישראלית מלבד אלה שהוציאו עצמם מן הכלל, ונביט בעין טובה וענוותנית על המציאות המסובכת שלפנינו, שאין היא אלה מהלך תחיית האומה והתקשרותה המחודשת.
פסח תשס"ו