מצת מכונה על שום מה?

השלחן ערוך (אורח חיים תס,א) פוסק שאין לשין מצות מצוה, או אופים אותן על ידי גוי, או מי שאין בהם דעת. זאת אפילו אם ישראל גדול עומד על גביהם (כך העירו נושאי הכלים של מרן). הסיבה לכך היא שמצת מצווה, זו שאנו יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, חייבת להיות משומרת לשם מצוה (ראה פסחים לח,ב). כלומר, חלק מהותי מהמצה היא הכוונה הגלומה בה, לשם קיום המצוה. הדברים עולים למעלה בקודש, ללשון התורה (שמות יב,יז):
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם", ובאר רש"י שם שהשימור הוא שלא יחמיצו (יש החולקים ליו בנקודה זו). מכל מקום, זהו ההבדל היסודי בין המצות שבהן יוצאים ידי חובה בליל הסדר, מצות שמורות לשם מצוה, לבין המצות הנאכלות בשאר ימי החג, שאין בהן מצוה כלל ועיקר, אלא אם אדם רעב – יאכלן, ואם איננו רעב, או שאיננו חפץ באכילת מצה דווקא – אין שום חיוב או מצוה לאכלן.
ברבות השנים, ועם הקידמה הטכנולוגית, התעוררה בעקבות הלכה זו שאלה הלכתית כבדת משקל, שהעניקה את ההתייחסויות הראשונות של הפוסקים לשאלת המכונות בכלל, והמכונות החשמליות בפרט. השאלה היא האם ניתן לצאת ידי חובת מצת המצווה במצה שנאפתה על ידי מכונה. לכאורה, לפי הנימוק שהבאנו לעיל פשוט שאין שום אפשרות לצאת ידי חובת מצת מצוה במצה ממין זה. הרי מפורש אמר השו"ע שמצה שנילושה ונאפתה ללא כוונה – אין יוצאים בה ידי חובה! לא ניכנס כאן לשאלות הבינה המלאכותית וטבעה, אך ברור שמרבית המאפיות היום ובעבר אינן משתמשות במחשבי על לצורך הפעלת התנורים, אלא מדובר במכונות פשוטות ביותר, ללא שום כוונה או צל כוונה. אם כן, ניתן לסגור את הסוגיה ולהכריע – מצות אלה אינן כשרות למצת מצוה. אולם, חבל פוסקים גדול ביותר התלבט התלבטות כנה ומשמעותית ביחס למצות אלה, מסיבות שונות.
במחלוקת ה]וסקים עמדה שאלה עקרונית, שיש לה השלכות גם על מכונות אחרות. השאלה היא האם יהודי שמפעיל את המכונה, ולפני הלחיצה על כפתור ההפעלה אומר שהפעולה הזו נעשית לשם מצוה – האם ניתן להחשיב את כל הפעולה המתמשכת והולכת של המכונה כמכוונת על אמירתו של היהודי וכפועל יוצא מהלחיצה הראשונה שלו, או שמא רק הכח הראשון, הרגע הראשון של המכונה מתייחס ללחיצה הראשונה, וכל שאר פעולת המכונה מגיעה מכח זרימת החשמל (או לחץ המים והאוויר, או כל מקור אנרגיה אחר) המתמשכת והולכת, ולא מכח פעולת היהודי.
בשאלה זו נחלקו, כאמור, גדולי עולם. בין המחמירים ניתן למצוא גאונים מובהקים ומשיבים מפורסמים, כדוגמת ר' חיים מצאנז (שו"ת דברי חיים סימן א), האדמו"ר הראשון לבית צאנז, שהיה מגדולי הדור, וכן ר' שלמה קלוגר, גאון מובהק וגדול המשיבים בדורו. מנגד עמדו כמה וכמה פוסקים בעלי שם, שהתירו החשבת לשמה גם במכונות, כדוגמת ר' חיים עוזר גרודז'נסקי, רבן של כל בני הגולה, וגדול פוסקי ליטא בדורו (שו"ת אחיעזר חלק ג סימן סט; נפטר בשנות העשרים של המאה העשרים), החזון אי"ש, ועוד רבים.
הלכה למעשה הסכימו כל הפוסקים שבקיום מצוות עשה חשובה כאכילת מצת מצוה בליל הסדר מן הראוי להקפיד ולאכול מצה שנאפתה ע"י יהודי ירא שמים, לפי מיטב הכוונות וכליל ההידור. אולם, מי שנקלע למצב בו אין לפניו מצה ממין זה (לדוגמה חייל במוצב צבאי או בפעילות מבצעית וכדומה), יכול בדיעבד לצאת ידי חובה אף במצה ממין זה (שו"ת יחוה דעת א,יד). המקור לפסיקה זו נעוץ בדברי המהר"ל מפראג, שכתב שמי שנקלע לליל הסדר, ולפניו רק מצה עשירה (שהאשכנזים נמנעים מלאכלה בפח בכלל), ואין לו שום מצה אחרת, יכול לאכלה ולצאת בה ידי חובה. אם כך הדברים לגבי מצה עשירה, שזיהויה כמצה אינו ודאי, הרי שבמצה ממין זה, שיתכן וכן נאפתה לשם כוונת מצוה – ודאי שיש על מי לסמוך.
יהי רצון שנזכה במהרה לאכול את המצה כמצע, מצע לקרבן הפסח, שנאכלנו על מצות ומרורים כמצוות ה' עלינו, ונהדר בקיום מצוות הקרבנות עם המצות, במשוש חיינו – בית מקדשנו.
פסח תשס"ו