ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)ביום שלישי האחרון, 27 בינואר, יום שחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו, צוין יום השואה הבינלאומי.
לזכר הנספים, אספר על קורותיה של אנה פרנק ואצטט מיומנה. אנה, בת 15 במותה, נולדה בגרמניה ב-1929 למשפחה יהודית ליברלית. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, נמלטה משפחתה לאמסטרדם שבהולנד. ב-1942, עם הזימונים למחנות הריכוז, עברה המשפחה להתגורר במחבוא: עליית גג ומספר חדרים מאחורי משרדי החברה של אבי המשפחה. שמונה אנשים הסתתרו יחד בצפיפות, במשך כשנתיים: משפחת פרנק, משפחת ואן-פלס ורופא שיניים בשם פריץ פפר.
ליום הולדתה ה-13 קיבלה אנה יומן בעל כריכה משובצת, בו תיעדה את פחדיה, שאיפותיה, המריבות המשפחתיות וגם את תקוותה. אנה רצתה להיות סופרת…
באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה, פשט הגסטפו על המחבוא ודיירי המסתור נשלחו לאושוויץ. אנה ואחותה מרגוט הועברו לברגן-בלזן, שם נפטרו ממחלת הטיפוס שבועות ספורים לפני שחרור המחנה. הניצול היחיד מהקבוצה היה אוטו פרנק. כשחזר לאמסטרדם, קיבל מאישה בשם מיפ חיס את דפי היומן של בתו. האב החליט להוציא את יומנה של אנה לאור, כצוואתה, ב-1947.
הנה קטע מהיומן: "לנו, הצעירים, קשה כפליים להגן על השקפותינו בתקופה… שבה מתגלה פרצופם המכוער ביותר של בני אדם, שבה מפקפקים בקיומם של אמת וצדק ובקיומו של אלוקים… אני עדיין מאמינה שהאדם טוב מיסודו… איני מסוגלת לבנות הכל על בסיס של מוות, מצוקה ובלבול… אני חשה את הייסורים של מיליוני אנשים, ובכל זאת, כשאני מביטה אל השמיים אני חושבת שכל זה יסתיים בטוב, שגם לאכזריות זו יבוא הקץ, ששלווה ושלום ישררו שוב בסדרי העולם. בינתיים, עליי לשמור על רעיונותיי מכל משמר. אולי אוכל בכל זאת להגשימם בימים שיבואו!" (מתוך היומן, עמ' 312-313)
יומנה של אנה תורגם ליותר מ-70 שפות והפך לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. הוא מעניק פנים ושם למיליוני הילדים שנספו בשואה, ומראה כיצד גם בתנאים הקשים ביותר, המחשבה והיצירה יכולות להישאר חופשיות.
טבח 7 באוקטובר הדהד עבור רבים מאיתנו את השואה. מדהים לגלות מעדויותיהם של חטופים ושל אלו שהתחבאו מאימת הפורעים, כי גם הם קראו – בדומה לאנה – תיגר על הרוע והאכזריות, ולחמו על חירותם הפנימית, תקוותם ואמונתם בעולם מתוקן. תקוותם – צוואה לנו.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
