מהי הצלחה?

אנו חיים בעולם המודד הצלחות במישור הפיננסי, החברתי, האישי, הזוגי ובכל זירה מזירות החיים. להצלחה ייחשבו, על פי רוב, הישגים כמותיים של ממון וסטטוס חברתי. אויבה המר של ההצלחה הוא הכישלון, ולמעשה כל תוצאה שאינה השגתו של היעד הפומבי הנכסף.

בימי המלחמה אנו מיטלטלים בתור תבנית בינארית, בין חווית כישלון איומה בכל הנוגע לשמירה על אזרחי המדינה, לחוויית הצלחה, של מיגור הרוע והסכנה. אך תבנית זו מתערערת שוב ושוב לנוכח מורכבות המציאות, וחוויית ההצלחה מיטשטשת עם נפילתם של חיילים, עם ירי דו-צדדי ועם אי-השבתם של כל החטופים.

תפיסת "הכל או כלום" על הצלחה, והערכת הצלחה כשיא חברתי ניכר ובעל תהודה, גובות מחיר כבד מהמחזיקים בהן: רגשות תסכול, ייאוש, שחיקה ופיתוח התנהגות מדודה ונמנעת, שמטרתה הקטנתו למינימום של הסיכוי לכישלון.

אבקש להציע התבוננות שונה במושג הצלחה, המתאימה לימי שגרה וחירום: א. זיהוי ההצלחה כתהליך ולא כתוצאה; ב. יצירת הפרדה בין תוצאה מוחשית לבין המאמץ להשיגה; ג. הגדרת הצלחה, הישג, בשפה שאינה שפת הנכסים אלא שפת הערכים.

• הצלחה כתהליך

החיים הם דינמיים וכך היא ההצלחה: תנועה מתמדת ועקבית של התקדמות וצמצום פערים בין המצוי לרצוי. אדם המצוי בתנועה ומכוון מטרה, מגלם בחייו הצלחה.

• בין הצלחה למאמץ

הישגים רבים אינם פועל יוצא, ישיר ובלעדי של פעולותינו. קבלתנו למשרה נחשקת, למשל, או האופן שבו ילדינו חיים את חייהם כבני אדם בוגרים, מושפעים מגורמים רבים ומגוונים. מאחר שכך, טעות תהיה בידינו לייחס לעצמנו בלעדיות על הישגים מעין אלה, ונכון יותר יהיה לשאול את עצמנו האם התאמצנו די הצורך להשיגם: האם הכשרנו עצמנו כראוי לעבודה? האם הגשנו קורות חיים, התכוננו לריאיון? והאם כשאנחנו מחנכים את ילדינו לאחריות, אנו מציבים בפניהם אתגרים מתאימים? עוקבים אחר הישגיהם? "משחררים" כשצריך? עומדים לצידם גם כשהם משלמים מחיר על שגיאות או כשפעלו שלא לפי השקפתנו? ומה עוד יש בידינו לעשות?

• מנכסים לערכים

מדד ההצלחה במהותו אינו חומרי. משמעו העמוק קשור במידה שבה אנו מצליחים לממש בזירה נתונה, ובחיינו בכלל, ערכים היקרים לליבנו. עם ישראל נלחם כעת על ערכי החיים, הטוב, הרעות והשלום. מכאן שהוא מצליח הצלחה גדולה. גם באבדותיו ובשגיאותיו, ניצחונו ונצחיותו – הם בעצם מימוש ערכיו.

לתגובות: naomieini1@gmail.com