חיים לפתחו של הר געש

שוב מרחף מעלינו האיום האיראני. גם איום חמאס לא פסק. נתוני הירידה מהארץ (כן, לא הגירה) מטפסים ועולים. למה? אולי משום שאנחנו חיים על לועו של הר געש, ו…כמה אפשר לחיות בתחושה שקיומנו נתון בסכנה מוחשית ומיידית?

מעניין לגלות כי למרות סכנת החיים הנשקפת בבחירת מיקום המגורים בסמוך להר געש, ישנם גם יתרונות לא מבוטלים למיקום הזה. אביא כמה מהם:

קרקע פורייה: האדמה סביב להר געש היא רוויה מינרלים ואיכותית לצורך גידול יבולים שונים.

קיטור טבעי: באיסלנד ובמדינות נוספות משתמשים בקיטור הנובע מפעילות געשית לחימום הבתים, וכן להזרמת מים חמים היישר לצינורות המקלחת.

מתכות ומינרליים טבעיים: מסתבר כי הפעילות הוולקנית מייצרת אבנים ומתכות ייחודיים הניתנים לכרייה (כולל זהב) ולשיפור המצב הכלכלי.

תיירות: אזורי סכנה ופלאי טבע מושכים תיירים ונקשרים עם שגשוג כלכלי.

לצד מניין היתרונות, מחקרים מציינים את האמונה של התושבים היושבים לפתח הר הגעש שהתפרצות לא תתרחש שוב, כמו גם את הקשר והנאמנות למקום המוכר, שחוברים לבחירה להישאר במקום.

בזיקה למדינה שלנו, נראה שאפשרי לתרגם את היתרונות הללו גם לרמה אידיאולוגית-אמונית. מדינת ישראל יושבת על הר געש של מדינות אויב. עם זאת, היא אחד הריכוזים הגדולים של חדשנות וצמיחה: חקלאות, הייטק… ובוודאי בתחום הרוח. כאן מצויה קרקע פורייה לחיים יהודיים-ציוניים.

אם נתייחס לקיטור – חם כאן בארץ ואנרגיה לוהטת של דיבורים וניתוחים מלווה כל מדיניות, כל הצלחה או כשלון, ומתפרצת לאקרנים במינון מוגזם. ובאשר למחצבים: "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח, ט), כך נאמר על ארצנו. מחצבי טבע אכן קיימים ועוד יתגלו, אבל משאבים גלויים כאן הם אנשים ונשים עם לב של זהב.

בסוגיית התיירות, ישנה בעיה. חרף משאביה, אל ארצנו לא באים הרבה תיירים. עם זאת, נדמה שאנו הישראלים מפצים על כך בעובדה שאנו הופכים בעצמנו לתיירים, ומתוך כניסה אותנטית לתפקיד, מטיילים בכל קצווי הגלובוס.

ההתפרצות הגעשית הנוראה, שהתרחשה ב-7 באוקטובר 2023, היא עובדה קשה ומטלטלת מעשי ידי אדם. היא ניתנת למניעה או לפחות לצמצום מצידנו – החיים ליד הלוע. ולמרות התרחשותה ובזכות המקום והערכים השזורים בו, אנו נישאר כאן, בעיניים פקוחות, באמונה ובאחריות.

לתגובות: naomieini1@gmail.com