אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)ברשותכם, בואו נדבר על אחד מהסודות הכמוסים ביותר של המגזר שלא תמיד אוהבים לפתוח אותו: מוסר התשלומים, או אם תרצו: הלנת השכר.
דווקא במגזר הזה התופעה הזו של הלנת השכר קיימת נושמת ובועטת, זה פשוט מדהים מפעים ומעורר השתאות. זה לא סוד שבתור מעביר שיחות והרצאות כבר שנים, יש לי המון חברים מהתחום.
אחד מהם ניגש אליי לאחרונה ואמר לי: "אחי, נשבר לי סופית! איך זה יכול להיות שכל כך הרבה מוסדות חינוכיים – חינוכיים! – אין להם שום בעיה לבצע הלנת שכר? איפה המוסר שלהם? איפה הערכים?"
בגלל שראיתי שהוא נסער, הצעתי לו כוס מים, אבל הוא היה על אוטומט והמשיך: "נכון, לא כולם. יש המון מוסדות שגם משלמים בזמן. ישר אחרי הפעילות והשיחה. מקיימים את 'ביומו תיתן שכרו'. אבל יש כל כך הרבה שפשוט בלי להתבלבל יעכבו לך את התשלום עם השוטף פלוס 30 שלהם ועם השוטף פלוס 60 ועם מה שלא תרצה".
emil-kalibradov
חשבתי על מה שהוא אמר, ונזכרתי איך לפני שמונה שנים העברתי שבת בישיבה תיכונית מפורסמת, כאשר באיזה שהוא שלב הפסקתי לספור את אין-ספור הבלת"מים שאירעו בשבת הזו: הרכז החברתי הודיע ברגע האחרון שהוא לא מגיע בגלל שהילדה שלו לא הרגישה טוב. סבבה. לא באשמתו. רפואה שלמה. הדפים שהכנתי במיוחד, ולא הגיעו לשבת עצמה. ריבונו של עולם, בניתי לכם דפים במיוחד. בגלל זה שכרתם אותי. הרי מה בעצם ההבדל ביני לבין מקום אחר ומוסדי יותר?
שמקום אחר יכול לעשות העתק-הדבק לחומרים שכבר נמצאים 20 שנה במאגרי הסמינריונים, ואני בניתי להם במיוחד מערכים שמחוברים לפי הערות שקיבלתי בשיחה המקדימה שקיימתי עם מחנכי הכיתות.
כלומר לא עוד שבת סמינריון של זיקוקי דינור שייכבו אחרי יומיים, אלא בעצם שבת שהיא חלק מהתהליך החינוכי של בית הספר ומתחברת למסרים שהמחנכים רוצים להעביר בכל השנה. שבת סמינריון שתיגע במורכבויות ובקונפליקטים של הכיתה ותגיש לתלמידים כלים מעשיים.
אז חשבתי ותכננתי, ובסוף נאלצתי לאלתר את כל השבת כי הדפים שכאמור הכנתי במיוחד לא הגיעו. השתמשתי בטקטיקה של הסטנדאפיסט שחר חסון, ופשוט שלפתי שיחה אחר שיחה אחר שיחה, כדי שהתלמידים יקשיבו וייהנו ותהיה שבת מחשמלת, וברוך ה', כך הייתה.
אלא שבסוף הישיבה, כמובן, לא שילמה בזמן למרות שהודעתי מראש. וזו הייתה חתיכת עוגמת נפש, כי אם יש דבר שאני שונא זה לגלות שאני צריך להתחיל ולעבוד כדי להשיג את הכסף שכבר עבדתי בשבילו… אני לא מבין למה ואיך חלק מהמוסדות החינוכיים של המגזר משלימים עם הנורמות האלו?
בכל פעם שאני מתבאס על זה, אני גם חושב ונזכר באבא שלי שיחיה, ששימש מעל 42 שנה סמנכ"ל הכספים של מכללת 'שאנן' בחיפה. היו פעמים שהוא היה חוזר לבית בתשע בלילה ושאלתי אותו בתור ילד: "אבא, למה אתה חוזר רק עכשיו?" והוא ענה לי: "עד שכל העובדים שלי לא מקבלים את המשכורת שלהם שנכנסת להם לבנק, אני לא מתכוון להפסיק את העבודה שלי באמצע ולחזור הביתה".
איך הגענו למצב הזה שבמוסדות חינוכיים, מסתובב לו חשב שכר שאין לו בעיה עם זה שיש ספק תוכן או כל ספק אחר שלא קיבל את המשכורת שלו. והחשב הזו מרגיש ומרשה לעצמו לישון בשקט. זה לא סבבה בכלל.
