מערכת שבתוןהרב יוגב כהן
בשונה ממאות שנות גלות, שבהן ההשתייכות לקהילה הייתה ברובה וולונטרית, והיחיד קיבל על עצמו במודע או במשתמע את נורמות הקהילה, מדינת ישראל מציבה מציאות חסרת תקדים. חילונים, דתיים וחרדים חיים יחד במסגרת ריבונית אחת, ונאלצים בעל כרחם לנהל יחד את הזירה האזרחית המשותפת.
כדי לנהל מחלוקות אלה, נדרשת נכונות הדדית להנמיך את גובה הלהבות ולחתור להסכמות . סקרים חוזרים ומראים כי רוב הציבור היהודי מבקש מדינה בעלת זהות וסממנים יהודיים. המחלוקת איננה על עצם הזהות, אלא על דרכי יישומה ועל גבולות הגזרה בסוגיות הציבוריות.
עם זאת, אין לטשטש את קיומם של קצוות קולניים. האחד מבקש לעקר לחלוטין את זהותה היהודית של המדינה ולהפריד דת ומדינה בכל תחום. המחנה השני מבקש לבטא את יהדותה של המדינה בכל מרחבי החיים באופן מוחלט, לעיתים תוך התעלמות מצרכיהן של אוכלוסיות אחרות. שתי העמדות הללו מקשות על יצירת שיח רחב ומכיל.
סוגיות דת ומדינה הן קונפליקטים על בסיס זהות. בקונפליקטים כאלה, המטרה איננה תמיד פתרון מלא, שכן אף צד אינו מוותר על זהותו. היעד הריאלי הוא ניהול הסכסוך: הרגעת הרוחות, זיהוי נקודות הסכמה וצמצום מוקדי החיכוך. מיפוי הסוגיות לפי שלוש הקטגוריות מאפשר לזהות היכן ניתן להגיע להסכמות, באיזו גישה, והיכן קיימת התנגשות חזיתית שיש לכל הפחות למתן את עוצמתה.
לא פעם שורש העימות אינו מחלוקת מהותית, אלא אי־הבחנה מושגית – החלת כללי דיון שאינם מתאימים לטיב הסוגייה. ההלכה עוסקת בדין המחייב של עיקר הדין ומסורת הפסיקה, המטא־הלכה קובעת גדרים למניעת מכשול תוך איזון עם שייכות ציבורית, והצביון מפנה לרוח ההלכה ולעיצוב חיי היחיד והמרחב הציבורי. מכאן נגזרות שאלות המוצא: מה מחייב מן הדין, אילו גבולות נכון להציב, ואיזו דמות מקבלים החיים בפועל.
היעזרות 'בכלי האבחון' מאפשרת בירור ענייני מהו דין מחייב, מהי מדיניות הנתונה לשיקול דעת, ומהי שאלת רוח ועיצוב המרחב הציבורי – ובכך להפוך את המחלוקת ממאבק קיומי לשיח אחראי, ממלכתי ומכבד.
לפיכך, תכליתנו היא להוביל את המחלוקות ממקום אחראי, ממלכתי ומאחד, ומתוך שתי הנחות יסוד מרכזיות:
אחדות ישראל והשלום – ערכי יסוד
אחדות עם ישראל, אהבת ישראל והשלום אינם תלויים ברמת שמירת המצוות. תנא דבי אליהו (יד) מלמד כי מעלת ישראל קודמת למעלת התורה, והרצי״ה חזר ולימד על חשיבותו העצמי של היסוד הלאומי: "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אחר כך "ונתן לנו את תורתו". והמדרש מלמדנו כי חיילי צבא המלך אחאב ניצחו במלחמות בזכות אחדותם אף שהיו עובדי עבודה זרה, לעומת צבא המלך שאול, שנפל בשל לשון הרע (דברים רבה ה) חרף היותו דור של תלמידי חכמים.
מכאן נסיק את המשמעות הקיומית של אחדות ואת המחיר הכבד של פירוד ומחלוקת. אף פיצולי קהילות שנעשו מתוך כוונות טובות ותורניות לא נעלמו מעיני גדולי ישראל, והנצי״ב התריע כי "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" (משיב דבר).
התעלמות – פגיעה בזהות היהודית
היעדר הסכמה רחבה אינו רק מחריף מתחים, אלא פוגע בפועל בזהות היהודית של המדינה. מחלוקות מתמשכות הופכות חומר גלם לארגונים, לפוליטיקאים ולקמפיינים אנטי־יהודיים, המלבים פחדים ויוצרים ריחוק גם בקרב מי שלא היו מלכתחילה מתנגדים ליהדות או למסורת.
מעבר לכך, כאשר אין הובלה ציבורית להסדרה בהסכמה רחבה, בית המשפט העליון נוטל לידיו את ההכרעה וקובע, לא אחת, נורמות לפי תפיסת העולם של הרכב שופטיו. בפועל, שינויים רבים בסטטוס־קוו בעשורים האחרונים לא הוכרעו על ידי הציבור, אלא באמצעות פסיקה שיפוטית אשר תוצאותיה היו ידועות מראש. עתידה של זהותה היהודית של המדינה תלוי לא רק בתוכן ההכרעות, אלא באיכות הדרך שבה אנו מנהלים את המחלוקת.
yogev@yhb.org.il
