הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)יש משהו מאוד מתעתע בבגדיו של אדם. אפשר שהתעתוע הזה מוטמע בשמו של הבגד, המזכיר בגידה. שכן, הבגדים מהווים עוד כיסוי למהותו האמתית של אדם, והוא עלול להציג מצג שווא. בסיפורי חסידים מופיעים פעמים מעשים מרתקים על גלות שהיו עושים אלה שביקשו את תיקון נפשם, והיו מגיעים לבושים כפשוטי העם למקומות שאיש לא הכירם, והבגדים היו חלק בלתי נפרד מהסתרת מהותם האמתית. מנגד, גנדרנים רבים מתעטרים ב'איצטלא דרבנן', ובגדיהם בוגדים בכך שהם שותפים בהטעיה. ישנה אפילו דעה בדברי חז"ל הטוענת שתלמידי חכמים שבבבל מצוינים בלבושם בגלל שאינם בני תורה.
ואף על פי כן, מאז סיפור גם עדן אנו מתלבשים, והלבוש הוא חלק מההופעה האנושית. אפשר שאין אנו מסוגלים עוד לעמוד בישירות של מהותנו, ואנו צריכים מתווכים וחוצצים. ומשעה שהבגד הוא חלק מהופעתנו – הוא בעל משמעות. לעתים הוא חלק מהצהרה על מי שאנו מבקשים להיות, או סימון השתייכותנו לקבוצה מסוימת. זו, לדוגמה, משמעותה של הכיפה – כאמור אפשר שיש בה בגידה, ומתחתיה ישנה אישיות דתית חלולה, או להפך – שגם בלעדיה ישנם חיים יהודיים עמוקים, אולם היא משמשת כעיצוב קבוצתי חיצוני של יראי ה', ויש לה תפקיד.
לעתים הבגד משמש ככלי העיקרי ליחסנו לגוף: כשהוא צנוע הוא מסתיר ושומר על ביטוי אינטימיות וקדושה, וכשהוא מערטל הוא מבטא את ההפך. גם כאן, אפשר שיש בדברים הטעיה, שכן ניתן להיות פרוץ מאוד בבגדים צנועים, ומנגד לבטא צניעות וענווה בבגדים הפוכים. אף על פי כן, משעה שהבגדים מהווים הצהרה וביטוי אישיותי, יש בצניעות הלבוש אמירה רוחנית עמוקה.
ואפשר לראות בבגד גם תנועה מושכת ויוצרת. אפשר שיש בו מרמה מסוימת, ומרמה זו מסוכנת מאוד לדמותו של האדם, אך "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", והוא יכול ליצור תנועה פנימית, כמובן – רק מתוך הכרה שמדובר במציאות שהיא אכן כזו. זו בין השאר תפקידה של הציצית, שהיא בגד שנועד להזכיר את חובת העשייה של כל המצוות, והיא מיועדת למשוך קדימה את הלובש אותה.
ובמשכן? שני סוגים של בגדים נלמדים בפרשת השבוע שלנו: בגדי מלכות של כהן גדול ובגדי משרת של שאר הכוהנים, הנלבשים גם על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים. הם מלמדים על שתי תנועות כהונה במשכן עצמו: הן על היות הכהן העומד לפני ד' משרת, ועל כן לבוש בבגדים פשוטים, והן על היות הכהן מבטא את הגדולה של מי שנבחר לעמוד בראש משרתי הקודש. גם כאן, עלולה להתרחש בגידה גדולה, ויעידו על כך בני עלי שהיו כוהנים בני בליעל, אך אין בכוח חריגים אלה לבטל את החשיבות הגדולה של הכהונה ובגדיה.
ואנחנו? גם אנחנו צריכים ללכת באותם שני המסלולים. לנסות ככל שניתן לבטל את הבגידה שבבגדינו, לא להעמיד פנים ולא להסתיר את מהותנו האמתית, בעיקר אם היא נחותה מזו שאנחנו מציגים כלפי חוץ. ובד בבד, עלינו ללבוש בגדים המושכים אותנו למקום מדויק יותר, ומכוון לדמות שעלינו להיות באמת.
(תצווה תשעט)
