יעקב ספוקוינינבואת יחזקאל אשר חלק ממנה נכלל בהפטרת פרשת פרה [בפרק לו'] התקיימה פעמיים. פעם אחת בתקופת הבית השני ופעם נוספת בימינו. בפרק לה' דיבר הנביא על הר שעיר ובפרק לו' על הרי ישראל. "לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אלוקים…לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב… וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" [פסוקים ד', ח']. אותם הרים שאויבי ישראל ובראשם היושבים בהר שעיר בזו להם, עתידים להיבנות מחדש ואילו הר שעיר יהפוך לשממה. כך יהיה גם לגבי ערי ישראל ובראשן ירושלים. "כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'." [לח'] אכן, זכינו שבימינו שוקמו הרי ישראל ועריה. אלא שבטרם שוחררה ירושלים בתשכ"ח-1967, היה צורך לשחרר את הדרך אליה העוברת בין ההרים המקיפים אותה.
כידוע, במלחמת העצמאות, ירושלים הייתה שרויה 'במצור בתוך מצור'. ירושלים המערבית הייתה מנותקת ממרכז היישוב היהודי בשפלת החוף, ואילו הרובע היהודי וכמה שכונות קצה היו מנותקות ממרכז העיר. השיירות שהובילו אספקה בדרך לירושלים עלו פעם אחר פעם על מארב מתוכנן, והיה ברור שחייב לבוא שינוי בתפיסה. בכג' אדר א' תש"ח יצא לדרך 'מבצע נחשון'. יותר מ-1,500 לוחמים גויסו למבצע שתכליתו שחרור הדרך לירושלים וחילוצה מהמצור החיצוני. לוחמי הפלמ"ח, גבעתי ואלכסנדרוני הצליחו בתוך כמה ימים לשחרר חלק ניכר מן הדרך. ברם, הם נתקלו ביריב עיקש במיוחד בקרב הקסטל. הר נישא זה חלש על הדרך לירושלים. כוחות הפלמ"ח הצליחו להפתיע את האויב וכבשו את המקום. הכוחות הכובשים המשיכו להתקדם לעבר ירושלים והפקידו את השמירה על המשלט בידי יחידה עורפית. זמן קצר אח"כ תקפו הכנופיות הערביות, שהיו תחת פיקודו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, את הקסטל והצליחו להחזירו לידיהם. שוב התארגנו כוחות הפלמ"ח וכבשו את ההר בשנית. הפעם נשארו במקום הכוחות הכובשים. שומרים חמושים שמרו על המוצב החשוב כל הלילה.
במשמרת האחרונה, בסמוך לאשמורת הבוקר, נשמעו צעדים חשודים. שלוש דמויות נראו במורד ההר. השומר צעק "עצור, סיסמא!" ובתגובה שמע מלמול באנגלית "הלו בוי'ס" והוא ירה ופגע. אחד מהשלושה נפל והשניים האחרים ברחו. השומר שירה הזעיק את מפקדו ויחד נגשו אל הערבי שנפל. הוא מלמל: "מים, מים" באנגלית. הם הגישו לו מים לשתייה ובינתיים הבחינו בעיטורים רבים על המדים שלבש. גם כְּלֵי הנשק שברשותו, תת-מקלע ואקדח היו מעוטרים ומיוחדים. הם רצו לשאול אותו שאלות אך הוא נדם לתמיד. על פי הנוהל, בדקו את התעודות שברשותו ומצאו רישיון נהיגה על שמו של עבד אל קאדר אל-חוסייני. הקצין מיהר לדווח למפקדה כי המפקד הערבי המהולל, בן-דודו של המופתי, נפל בקרב וגופתו נמצאת ברשותו. במפקדה הבינו מיד שהערבים יתקפו שוב ובקשו לשלוח תגבורת, אך זה היה מאוחר מדי. שני הבורחים שהיו עם אל-חוסייני הזעיקו אלפים מחבריהם והם תקפו בחמת זעם את הקסטל במטרה להחזיר את גופת מפקדם לידיהם. בלית ברירה, עקב האבדות הרבות והנחיתות המספרית הגדולה, ניתנה פקודת נסיגה.
מיד עם הנסיגה החלו בהכנות ובגיוס כוחות רבים לכיבוש שלישי של המוצב החשוב. חסימות הוצבו בצמתים מסביב כדי למנוע תגבורת מכפרי האזור. הכוח הפורץ התקדם בזהירות צעד אחר צעד, אך שום ירייה לא נורתה. החשש ממארב ממולכד היה רב. ברם, כשהגיעו למרומי המצודה הצלבנית ושום אש לא נורתה, הבינו כי משהו אחר מתרחש. המוצב וסביבתו היו נטושים. התברר, כי כל הלוחמים יצאו להלוויית עבד אל-קאדר אל-חוסייני. כך התקיימו דברי הנביא יחזקאל, וההר שחלש על הדרך לירושלים, שב בדרך נס לבעליו היהודים.
Yaakovspok1@gmail.com
