עפרה ליפשיץ (ממובילות פורום 'שותפות לשירות')אנחנו רואים ומוקירים את השינויים המבורכים המתחוללים מסביבנו בגזרת יהודה ושומרון. ישובים מתרחבים. דרכים נסללות. מוקמות חוות בנקודות אסטרטגיות. יישובים שמקבלים הכרה ועוד. רבים בציונות הדתית מברכים על המהלכים הללו משום שזוהי מימוש זכות אבות וכי זו הדרך לחזק את בטחון המדינה. מלחמת חרבות ברזל הוכיחה את משמעות החוסן הלאומי בהגנת הגבולות ע"י נקודות התיישבות. חוסן שהופר ונבנה כעת מחדש.
לצד זאת, אל לנו לשים את מבטחנו רק בהתיישבות. אני רוצה להאמין שגם אלו שאוחזים בדעה שההתיישבות מייצרת חוסן בטחוני, מבינים שבלי צבא חזק לצידה, לא נחזיק מעמד.
הרמטכ"ל אייל זמיר חוזר ואומר מעל במות מגוונות שיש צורך בגיוס של חיילים סדירים כדי לשמור על ביטחון המדינה. הרמטכ"ל נוקט במספר 20,000 חיילים נוספים לשרות הסדיר מידי שנה. רובם אמורים להשתלב במערך הלוחם. גם אם היום יתייצבו בלשכת גיוס 20,000 חיילים כשירים ללחימה, זה לא ימנע מהצבא לסגת מהדרישה להאריך את השרות הסדיר מ 32 חודשים ל 36 חודשים. מבחינת הצבא, תוספת לוחמים זו היא תנאי סף לשמירה על כשירות מבצעית .
צרכי הצבא מרובים. להעביר חוק שבו יעדי הגיוס נמוכים בהרבה מצרכי הבטחון, זה לעצום עיניים ולהתעלם מהסכנות הצפויות לנו. תרחיש הייחוס השתנה מהותית אחרי ה-7.10 ויש צורך בהרבה יותר חיילים לשמירה ולהגנה.
אנחנו ב"שותפות לשירות" פועלות כדי שלא יעבור חוק שיש בתוכו פרצות רבות המאפשרות להתחמקות משרות או לגיוס של חיילים שאינם כשירים להיות לוחמים או תומכי לחימה.
רוח העם הולכת ונחלשת מול חוק שמאפשר בעת כזאת למגזר שלם פטור מגיוס למעט קבוצה קטנה שמספרה רחוק מלענות על צרכי בטחון המדינה.
חוק הגיוס הנוכחי מסיר את האחריות לגיוס מהפרט ומשאיר אותה בידי הרבנים שלשיקולי התעדוף שלהם לגיוס, אין קשר לצורכי הצבא. חוק שבו לא הצבא הוא הממיין, אין בו איזכור לגיוס למסלולי לחימה, ויש אפשרות לקבל דחיית שירות כל שנה עד פטור מלא מגיוס. 54,000 הצווים שיצאו עד עכשיו מבוטלים והסנקציות שסוף סוף מתחילות להשפיע וליצור שינוי בכיוון חיובי בטלות ומבוטלות. מי שחושב שחוק כזה ייצר תהליכי גיוס, בוחר לעצום עיניים מול הצורך הבטחוני האדיר שמונח לפתחנו.
לא נאפשר לממשלה להתנהג כבת יענה מול בטחון המדינה.
