האם נתינה ללא גבולות היא דבר חיובי?

על הנתינה וגבולותיה:

"צו החיים תן וקח. כך נברא העולם; שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי שאין בו שניהם כאחד- הריהו כאילן סרק".

(ר' יצחק מזידיטשוב).

כיצד נתינה ללא גבולות יכולה להיות שלילית?

אחת מהדמויות החיוביות בתורה היא זו של יתרו, חותן משה. בפרשה הקרויה על שמו מתברר שאפילו למשה יש מה ללמוד ממנו.

בביקור של יתרו אצל חתנו משה, הוא מתוודע לעומס הכבד המוטל על כתפיו של משה, העסוק בלשפוט את העם מן הבוקר ועד הערב. יתרו חושש מכך שמשה עלול לקרוס תחת הנטל. מתוך היכרותו את חתנו, הוא טוען כלפיו גם טיעון אישי וגם טיעון הקשור לעם, האומר כי ריכוז הסמכויות בידי משה לא ייטיב גם עם העם בסופו של דבר:

"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו, לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".

בהמשך מייעץ יתרו למשה לחלוק את הנטל עם אנשים הראויים לכך. משה מקבל את עצת חותנו ומתוך כך נוצרת מערכת משפט בישראל.

כפי שנוכחנו בפרשות קודמות, התכונה של משה, לרדוף צדק ולא לשאת עוולה, גובה ממנו מחיר יקר. יתרו מבקש לקבוע למשה את גבול הנתינה משום שנתינה בלא גבול עלולה להיות הרסנית, הן לנותן והן למקבל.

יתרו מציע למשה לבצע "האצלת סמכויות" ובמקום שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר ועד ערב, ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. עצה פשוטה לכאורה, אך עמוקה ומדויקת, אותה מסכם יתרו במילים: "אם את הדבר הזה תעשה… וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום".

האצלת הסמכויות, מטרתה לא רק להקל מעל מאציל הסמכות, אלא להעניק תפקיד ומשמעות לעוד מישהו בעולם הזה, לתת גם לאחר לעשות משהו טוב, לקחת אחריות.

משה פתח פתח לכל אותם "אנשי חיל" – לממש את עצמם.

ומה איתנו?

איפה זה פוגש אותנו?

חשוב שנבחן את עצמנו ואת גישתנו לחיים על ידי שאלות בסיסיות שיעזרו לנו להתבונן:

– מה כוללים גבולות בריאים בתוך מערכות יחסים בינינו לבין הזולת?

– מדוע הגבולות שלנו לפעמים לא נשמרים וגם החברים הכי טובים שלנו מבקשים מאיתנו יותר ממה שאנחנו יכולים לתת?

– למה יש אנשים שקשה להם להגיד לא ולשמור על הצרכים הבסיסיים שלהם? מאיפה זה נובע ואיך אפשר לאזן את זה?

קצת המלצות:

1. ניתן לאחר על פי היכולת שלנו ולפי הצורך שלו. לא על פי הצורך שלנו לרצות, למצוא חן ולהיות אהוב בכל מחיר. נתינה מסוג זה תוביל להתחשבנות, לציפיה לתמורה, להתרחקות ולאגו של הנותן "הנדיב".

2. נתינה בהפרזה יש בה ביטול עצמי, שכן אתה שוכח את עצמך ואת היכולת האמיתית שלך ומתנהל כמו ילד שתלוי בריצוי המבוגרים שסביבו.

הנתינה לעצמנו היא החשובה, כי אם נעניק לעצמנו (ברגש טוב, במחשבה נדיבה, במזון משובח ובריא ובחברה טובה) נוכל להעניק לאחרים ואז תתאפשר נתינה מלב פתוח, ללא מאמץ, בהסכמה ובשמחה.

הנתינה השופעת הזו, המידתית, תיצור קבלה, התחזקות ושפע, שהרי נתינה במידותיה- היא בעצמה קבלה.

(יתרו תשפ"א)