מערכת שבתוןצבי גרינגליק, עו"ד
דוד המלך ברח !! דוד גיבור ישראל שניצח את כל אויביו, ברח מהארמון לעבר הירדן המזרחי. הוא לא עשה את זה כי אויב אימתני פלש לארץ.
כשאבשלום בנו של דוד החליט למרוד, ואסף אוהדים וצבא בחברון, החליט דוד שהוא לא מתבצר בירושלים. ירושלים היתה עיר שלא נכבשה בכניסה לארץ. קשה היה לכבוש אותה מהיבוסים. בהמשך השנים היה צורך במצור רב שנים כדי להכניע אותה. מה גרם לדוד להניח את הכתר, לוותר על השלטון ולברוח לעבר הירדן המזרחי?
התשובה, לדעת מורי ורבי הרב יעקב מדן, היא שדוד החליט למנוע מלחמת אחים! גם אם המחיר יהיה אובדן השלטון שהובטח לו ע"י הקב"ה ועל ידי הנביאים.
הבריחה מעבר לירדן היתה מתוך כוונה להניח לאבשלום לשלוט. לוותר. דוד חשש שאחיתופל לא יסתפק בכך וימליץ לאבשלום לחסל אותו. אבשלום מקבל את עצת אחיתופל. הוא אמנם נוקט בטקטיקה אחרת מזו שהומלצה לו אבל הוא יצא למלחמה נגד דוד שסופה ידוע.
אגב, אולי דוד גם הבין שאין אדם שאין לו תחליף וגם אם הקב"ה בחר בך לתפקיד, יש אופציות אחרות.
על מה כל אחד מוכן לוותר על מנת למנוע מלחמת אחים, היא השאלה המהותית שעומדת לפתחנו בימים אלה. על מה אני מוכן לוותר, לא מה אני מצפה שהצד השני יוותר עליו.
אני לא חושש שיהיו יריות ברחוב, אבל האלימות המילולית מספיקה להבין שאנחנו ב"מלחמה".
אני לא מרשה לעצמי להשתלח בגלל שאני אב שכול. המעמד הזה, שבשמחה הייתי מוותר עליו, לא נותן לי זכות יותר מלאחרים לומר מה שאני רוצה ואיך אני רוצה. זו דעתי גם ביחס להורי חטופים. ילמדו קל וחומר מזה אנשים, וגם פוליטיקאים.
כשאבנר ויואב, שני שרי צבא, נפגשים בבריכה בגבעון, אומר אבנר ליואב "ישחקו הנערים לפנינו". לא עבר זמן והמים בבריכה הפכו לדם. מלחמת אחים מיותרת שניתן היה למנוע או להפסיק מידית.
דומה שמנהיגינו, וגם אלה שנבחרו על ידי הציבור האמוני, קוראים לנו לשחק לפניהם. החלפנו את הבריכה בגבעון בבריכת גורדון. אבל המשחק הוא אותו משחק. שמאל מול ימין, דתי מול חילוני, חרדי מול דתי.
אנחנו נשחק והמנהיגים יתדלקו את הבעירה ויעודדו את שני הצדדים. יחבטו בדיבורים בחרדים וימלאו את כיסם בכספי שוחד ובשלמונים.
הם יחבטו בראשי הצבא והשב"כ ואנחנו נצא להילחם בפקודת אלו שהמנהיגים שלנו מלעיזים עליהם.
הם יחבטו במי שלא חושב כמוהם, יקראו לו שמאלני בוגד, ואנחנו נשב איתו בטנק ונלחם יחד.
חבריי הטובים ביותר מגיעים לרחוב קפלן. אנשים מעולים. מלח הארץ. אם אתקע בכל מקום בעולם אתקשר אליהם והם יגיעו. "הם האויב"? הם הצד השני שלי?
אני לא אשתתף במשחק הזה. אני אקרא בכל כוחי למי שמוכן להצטרף אלי למנוע את המחלוקת ולשלם מחירים כבדים.
פרשת פקודי פותחת במילה "מפקד", לפקוד ולספור. דוד המלך בפרק המסיים את שמואל ב' בודק כמה חיילים יש לו.
הוא מצווה על יואב לעבור בישראל ולספור את החיילים. הוא משתמש בשלוש מילים שלכאורה אומרות את אותו הדבר. ערכתי את הפסוקים הראשונים של הפרק.
"ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ויהודה. ויאמר המלך אל יואב שוט בכל שבטי ישראל ופקדו את העם וידעתי את מספר העם."
מה ההבדל בין לספור, למנות ולפקוד.
המלב"ים מסביר שלספור זה לדעת כמה יש. למנות, לדעת כמה היו אמורים להיות לעומת מי שנספר. ולאחר שספרת ומנית, תפקוד מפקדים על החיילים שהגיעו. כך מתנהל הצבא גם היום. מונים -רושמים את כל מי שנולד, סופרים את מי שהתגייס בגיל 18 ופוקדים אותם לחיילות השונים.
דוד המלך חשש אחרי המרידות של שבע בן בכרי ואבשלום, שהחיילים לא יתייצבו למלחמה כאשר תהיה מלחמה עם אויב חיצוני. הוא מבקש מיואב לספור מי קיים, לערוך רישום של מי אמור להתייצב בגיל 20 למלחמה, ולהעמיד מפקדים על הצבא.
יואב אומר לו – מה אתה דואג? אתה לא צריך לספור, לא למנות ולא לפקוד. כולם יגיעו!
וכאן המקום לצטט את המלבי"ם: "אמנם במספר הזה שספר יואב השתמש בג' לשונות אלה לגלות מה היה כוונת דוד בזה, ואופן חטאו בדבר זה". וכך מסביר המלבי"ם: "הנה מצאנו כי עד העת ההיא לא התייחדו אנשי החיל מי ייצא בצבא, רק בכל עת בא מלחמה בארצם, יצא כרוז מן המלך שיצאו העם למלחמה והלכו כל החרדים למצותו."
לא היתה בעיה מעולם עד אותה עת. כל החרדים הגיעו. חטאו של דוד היה החשש שהעם לא יגיע למלחמה.
ולי שרוצה לדעת מה קורה כשלא יוצאים למלחמה, שיקרא את דברי המלבי"ם בביקורתו על דוד כשלא יצא להילחם והתוצאה – חטא בת שבע.
(הכותב הוא אביו של סרן במיל. שאולי גרינגליק ז"ל, שנהרג במלחמה)
