אל תביט על העולם מלמעלה

הוא אחד מהיזמים המובילים, אחד מאלה ששינו את העולם. אתה ואת פוגשים במיזם שלו בכל יום. והוא נותר כפי שהוא. איש אוהב ואהוב.
השיחה ביננו היתה על עניינים שברוח, על הנהגת אמת, כזו שרואה אנשים, מקרוב. יודעת להעריך את הצרכים של כל אחד ואת התרומה שלו לארגון. תוך כדי, סיפר לי סיפור מעורר השראה על החברה:
"לא הצלחנו לחולל תרבות של ניקיון. סטארט אפ בתחילת הדרך, אנשים צעירים ומבנה היררכי שטוח. כמעט כולם שווים. חברת כוח האדם שלחה מנקה, איש בסוף שנות החמישים עם חיוך רחב וסיפור מורכב, והוא החל מיד להבריש ולנקות, לצחצח, לא לוותר לנו. סברתי ששבוע – שבועיים וזה יעבור, כולנו נחזור לסורנו. הוא לא וויתר לנו. ולאט האווירה השתנתה, המקום הפך להרבה יותר נקי. כולנו הבנו את התרומה שלו לארגון. הצעתי שיהפוך לעובד של החברה. הוא נדהם. מעובד חברת כוח אדם הוא הפך לעובד מן המניין. נתתי לו גם רכב. כך בכל בוקר יכול היה להביא לחברה ירקות, פירות וחלב".
פרשת השבוע מתארת את הדיאלוג שבין פרעה למשה: "וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה'. רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם". אולם משה מסרב: " וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה".
ממה נובעת ההתעקשות של משה? נכדו של הבעש"ט הקדוש, רבי אפרים מסדליקוב, הבין את דרישתו של משה כך: "שכל מה שיש לאדם, הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו, כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם".
זו התייחסות שונה לחלוטין לקשר שבין מעסיק לעובדיו. זה לא 'סתם' שאתה עובד דווקא אתו. וזה לא 'סתם' כשלא מסתדרים במקום העבודה. זה לא מקרה שסיפוק במקום העבודה הוא מרכיב חשוב במדד האושר שלנו. יש שייכות פנימית בינינו. סוג של השלמה פנימית. יתר על כן:
"כשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו, והכל הוא על ידי שדבוק באמת, ו"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" ועל ידי זה יכול להעלותן גם כן. והוא שרימז משה בתחלת הסדר בנערינו ובזקנינו נלך וגו' בצאנינו ובבקרינו נלך וגו', כי כל אלו הם ניצוצין קדישין הנתונים בשביה במדריגות תחתונים מאוד וצריך להעלותם".
בעל ה"בית יעקב", בנו של 'מי השילוח' מאיזביצא, מוסיף ומבאר: בעולם 'אנושי' יש חשיבות להיררכיה. חשוב מי מעל מי. לעומת זאת, בעולם הרוח – יש את מה שמעלינו: את הרעיון. האמונה. הדביקות. לפעמים עיסוק בשאלה 'מי בראש' מפריע להגשמת החלום. יש ערך להוביל להשטחה של היחסים עם הזולת, מפני ששנינו עבדי ה': "ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה' עד בואנו שמה. והיינו כי עכו"ם עובדים להשי"ת עם סדר שמעמידים לעצמם, שכך וכך הם פונים להשי"ת ובזה יפנה השי"ת אצלם, שאינם רוצים למסור עצמם בלי סדר, כי יראים שמא יחפוץ מהם דבר שכל החיים שלו תלוי בזה, על כן הם מעמידים לעצמם". העיסוק במבנה ובסדר – מרחיק אותנו מהרעיון.
כדרכם של עובדים, קיבל המנקה שכר המורכב מתשלום חודשי ואופציות, מניות. לימים, נמכרה החברה ומנקה השירותים והמסדרונות זכה לקבל את חלקו, סכום מהחלומות.
הבטתי בחברי. הבנתי שהוא זכה ליישם את בקשתו של משה. אין עבדים, אנחנו משפחה. אין היררכיה. אנחנו שליחים של רעיונות הגדולים מאתנו.
(בא תשעט)