יואב שורק (ד"ר, יו"ר 'תורה ישראלית – לכתחילה')אף שהוא מצרך יסוד בכל ארצות המערב ואף מעבר לו, הלחם הוא מצרך מתעתע בכל הנוגע לכשרות בחו"ל. מתעתע – כי אנשים נוטים להקל בו ללא הצדקה, ולהחמיר בו ללא צורך; וזאת בשל מידע לא נכון, שחלקו נובע מהנחות יסוד מוטעות, וחלקו משמועות שאין בינן ובין המציאות דבר.
באחד מטורינו הראשונים כבר נגענו בשאלת הלחם – שם עסקנו גם בפת עכו"ם ועוד – אך הנושא חשוב וראוי לשוב אליו, הפעם מזוויות אחרות.
נפתח באזהרה: לחם פרוס וארוז בשקיות, לבן ותמים למראה, עשוי להכיל שומן חזיר – בייחוד במרכז ומזרח אירופה, ובעיקר במותגים חסכוניים. הוא לא 'מתחבא' אלא מופיע כחלק מרשימת המרכיבים, ומסייע לשמור על חיי המדף והעסיסיות של הלחם. כמובן, רשימת המרכיבים אינה בהכרח תמרור אזהרה, בייחוד עבור הקורא שאינו שולט בהונגרית, פולנית, צ'כית וכן הלאה.
הדבר נכון בסופר – ועלול להיות נכון גם בבית המלון שאתם מתאכסנים בו, דבר שמשפיע כמובן גם על כשרות ה'טוסטר'. אם יש לכם עניין דווקא בלחם הפרוס, בקשו לראות את האריזה או את המותג, וודאו שהמוצר הוא אכן צמחוני כפי שאתם מצפים מלחם.
רכיב אחר שנפוץ בלחמים פרוסים הוא אבקת מי גבינה. חכמים אסרו לאפות לחם חלבי, כל עוד מראהו כלחם רגיל, כדי שלא יבואו לאכלו עם מוצרי בשר (יורה דעה צ"ז). יותר מכך: חכמים אסרו גם לאכול לחם כזה, בין האופה ובין אדם אחר. אמנם כאן מי שאפו את הלחם לא עשו איסור (מדובר בתאגיד או בגוי), אך כלל לא ברור שהדבר מתיר את הלחם. בנוסף, כמובן, לחם שמבחינתנו הוא 'רגיל' ובעצם הוא חלבי, עלול להכשיל אותנו בערבוב בשר וחלב.
מי שרוצה להיות בטוח, ולקנות בכל זאת לחם פרוס, שיחפש אחר סימון של טבעוני – או יבדוק ברשימת האלרגנים. זו לא תועיל לו להימנע משומן חזיר (שאינו אלרגן), אבל כן תועיל לו להבטיח שהלחם הוא 'פרווה', ומותר לאלרגיים לחלב ומוצריו.
אבל כמובן, אין סיבה להימשך למדף המפוקפק של הלחמים הארוזים והפרוסים, המלאים גם חומרי שימור ומתחלבים – כאשר אפשר ליהנות מלחמים טריים ואיכותיים, כפי שיש לא רק במאפיות אלא גם בסופרמרקטים במדינות רבות.
אין סיבה – ובכל זאת שומרי כשרות רבים נדחקים לשם, וזאת מסיבה אחרת: החשש מכך שמורחים את התבניות או את הלחמים בשומן אסור. זוהי אחת הטענות הנפוצות ביותר בשיח ההלכתי, וגם בשיח המטיילים המעבירים זה לזה מידע; אך בפועל מדובר בלא יותר מאגדה, שלפחות בעשורים האחרונים אין לה שום בסיס במציאות. אפשר שהיא משקפת מציאות עבר, ולכן יש לה 'מסורת' ו'חזקה', אבל במערב המודרני היא פשוט אינה קיימת.
כאן חשוב לדייק: שימוש בשומן מן החי (חזיר או בקר) לשימון שגרתי של תבניות הוא דבר שקיים, אך רק בכמה מארצות אמריקה הלטינית, וגם שם בעיקר במאפיות מסורתיות או בכפרים. באירופה, לעומת זאת, המנהג הזה עבר מן העולם כבר לפני עשרות שנים, וכדי לפגוש בו יש לחזר אחרי מאפיות מסורתיות במיוחד באזורים מאוד ספציפיים.
גם במקומות בהם יש שימוש נדיב בשומן חזיר בתוך המאפים – ויש בהחלט אזורים כאלה – השומן הזה נמצא רק במאפים בהם הוא חלק מן המתכון. הוא אינו משמש לשימון תבניות ואינו חלק מלחם טרי (אלא אם מדובר בסוג ספציפי של לחם מסורתי, הידוע בהיותו מועשר בשומן כזה).
במילים פשוטות: השימוש בשומן מן החי במאפים אינו נדיר כלל, בכל רחבי אירופה; אבל הלחם הטרי ה'רגיל', בין אם הוא לבן או מלא, מחמצת או שמרים, בזוק בגרעיני פשתן או מנוקד בזרעי קימל, הוא כמעט תמיד הבחירה הבטוחה – לטבעוני ולשומר הכשרות כאחד.
