לספור את בנות ישראל
אגב דיוננו בתקנת התפילה, הזכרנו את העובדה שהתקנה התייחסה, מעיקרה, לנשים ולגברים כאחד (משנה ברכות פרק ג ו-ד). בפועל, כפי
אגב דיוננו בתקנת התפילה, הזכרנו את העובדה שהתקנה התייחסה, מעיקרה, לנשים ולגברים כאחד (משנה ברכות פרק ג ו-ד). בפועל, כפי
בשבוע שעבר הצבנו שתי מטרות לטור של השבוע: ראשית, לבחון האם יש הצדקה, בהיגיון-ההלכה הפורמלי, 'לפתוח' את תקנת רבן גמליאל
סיימנו את הטור הקודם באמירה שראוי לבחון מחדש, בדורנו, את חובת התפילה של היחיד, שנתפסת כחובה המוטלת על כל גבר
אינני יודע כמה קוראים קבועים יש למדור הזה, אבל אני מרשה לעצמי לכתוב כאן בהנחה שקראתם את סדרת המאמרים שעסקה
אין צורך להיות תלמיד חכם כדי להבין שתעניות החורבן (צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי – כלומר י"ז
בפרקים הקודמים דיברנו על קריאת שמע כחובה קצרה, פשוטה ויומיומית של שמירת זיקה לתורה ולאמונה. דיברנו גם על כך שהתפילה
תהינו בשבוע שעבר האם העמידה לפני הא-לוהים בתפילה היא פעולה מתבקשת מתפקידו של האדם ומיחסיו עם בוראו. הצענו הבחנה בין
בשבוע שעבר דיברנו על קריאת שמע, והבהרנו שזו מחויבות של שינון יומיומי, שאמורה להיעשות אגב הפעילות היומיומית הבסיסית של השכמה
בשבועות הקרובים ננסה לפרוש, מאמר אחר מאמר, את היסודות של הלכות תפילה במסורת ההלכתית והאגדית שלנו – וגם נחתור, במאמרים
בשבוע שעבר דיברנו על אופייה הייחודי של תפילת הקבע: מצד אחד, היא והדברים שנספחים אליה הפכו יסוד ובסיס של חיי